פרק 23 – אחרי שדאגי טס לאוסטרליה.
ישבתי על כיסא הנדנדה מחכה שרון וקלי התעוררו לאכול. את האוכל שמתי על שידת ההחתלה שלהם ובינתיים בהייתי בדלת החדר, פתאום שמעתי דפיקה חלשה על הדלת.
"רגע" אמרתי כשיצאתי מהחדר של רון וקלי והלכתי לכיוון הדלת. "מי זה? "
"ילד מהעתיד" אמר הקול
פתחתי את הדלת צוחקת "ילד מהעתיד, כן בטח" אמרתי וחיבקתי את ג'יימס
"זה מי ומה שאני" אמר ג'יימס צוחק
"כן, שמענו עליך" אמרתי
פתאום שמעתי קולות בכי.
"מעולה" אמרתי והלכתי לחדר של רון וקלי צוחקת "התעוררתם בדיוק בזמן שניכם"
"מה? " שאל ג'יימס לא מבין
"דוד ג'יימס פה, והוא יעזור לי" אמרתי לרון וקלי. "טוב ג'יימס קח את הבקבוק מהשידה שם ותאכיל את רון"
"אין בעיות המפקדת" אמר ג'יימס ושנינו צחקנו
אני בינתיים לקחתי את קלי בזמן שג'יימס לקח את רון והאכיל אותו. ואז שמעתי צלצול של הודעת SMS. החזקתי את קלי יחד עם האוכל שלה והלכתי לקחת את הפלאפון שלי לקרוא את ההודעה. הגעתי לסלון ופתחתי את ההודעה.
'היי, מה שלומך? מה שלום הילדים המקסימים שלי אפשר להתקשר אליכם? אוהב דאגי'
לא עניתי לדאגי כי לא יכולתי אבל התיישבתי על הספה.
"ג'יימס, בוא לסלון" קראתי לו.
אחרי כמה דקות ראיתי את ג'יימס בא עם רון.
"אז..." אמרתי לג'יימס "מתי אתה טס? "
"איך ידעת? " שאל ג'יימס
"ניחוש" אמרתי "ותן לי לנחש, באת לפה כדי לשאול אותי אם אני רוצה לבוא איתך? "
"אכן" אמר ג'יימס
"אתה שקוף" אמרתי
"תודה" אמר ג'יימס "אז מה התשובה שלך? "
"אני לא יודעת, מתי אתה טס? " שאלתי
"עוד יומיים" אמר ג'יימס
"לא יודעת, מה יהיה עם הילדים שלי? " שאלתי
"תבואי איתם" אמר ג'יימס כמובן מאליו.
"אוקי" אמרתי "בתנאי אחד"
"אוקי" אמר ג'יימס
"אתה לא אומר לדאגי ואתה עוזר לי לארגן את הסידורים" אמרתי
"אין בעיות" אמר ג'יימס צוחק.
רון וקלי סיימו לאכול עשו את הגרפס שלהם ונרדמו שוב, בינתיים התחלתי לארגן את המזוודות וג'יימס עזר לי. ושוב הטלפון צלצל רצתי מהר לסלון כדי שזה לא יעיר את רון וקלי.
"הלו" אמרתי כמעט בלחש
"היי" אמר קולו של טום
"שנייה טום" אמרתי והלכתי לחדר להראות לג'יימס שזה טום ושאני מדברת איתו בחוץ. "עוד שנייה טום" אמרתי תוך כדי הליכה מהירה לחצר. "כן, אני איתך"
"אוקי, מה קרה? " שאל טום
"רון וקלי בדיוק נרדמו, למה התקשרת? " שאלתי "אתה לא תתקשר סתם, אני מכירה אותך"
"תקשיבי, דאגי ממש מדוכא, הוא מתגעגע אלייך ואליהם, אתם חייבים לעשות משהו, אבל הוא לא יכול לחזור לאנגליה אנחנו עושים חזרות ומקליטים"
"אני יודעת, אל תדאג הכול יהיה בסדר" אמרתי
"אני מקווה, הוא בא אלי לפעמים בוכה או שהוא פשוט מסתגר בחדר שלו" אמר טום
"אני אצלצל אליו תכף, אל תדאג טום הכול יהיה בסדר" אמרתי מרגישה כמו תקליט שבור
"השכרנו בית גדול הפעם כי חשבנו שאת תבואי והחלטנו שדאגי יהיה למעלה מקומה האחרונה כי החדר שם ממש ענק ויהיה מספיק מקום בשביל כולכם...הוא שבור הדר" אמר טום
הזלתי דמעה וכמעט סיפרתי לו שאני באה עם ג'יימס.
"טום, אני חייבת ללכת, אני רוצה לישון טיפה לפני שהם התעוררו לי שוב, ואני צריכה להספיק לדבר עם דאגי, אוהבת אותך ואל תדאג הכול יהיה בסדר" אמרתי
"ביי, אני מקווה וגם אני אוהב אותך" אמר טום
סגרנו את השיחה ומהר מאוד התקשרתי לדאגי.
"היי" אמרתי כששמעתי שהוא ענה לטלפון.
"היי" אמר דאגי בנימה עצובה.
"מה שלומך? איך אוסטרליה? " שאלתי
"אני בסדר, ואוסטרליה...אוסטרליה" אמר דאגי
"אתה בטוח שהכול בסדר? " שאלתי
"לא, לא הכול בסדר, אני רוצה לעלות על המטוס הראשון לאנגליה להיות איתכם" אמר דאגי
"אני יודעת, גם אני מתגעגעת אליך, וגם לי לא קל כרגע" אמרתי
"הלוואי ויכולתם להיות כאן" אמר דאגי
"אבל הם קטנים מידי אתה יודע את זה" אמרתי
"כן" אמר דאגי באכזבה.
"אני מצטערת להגיד לך אבל הם ישנים כרגע, אבל אני יכולה להראות לך אותם ישנים אם אתה רוצה" אמרתי
"בבקשה" אמר דאגי בקול מתחנן
"אבל אתה חייב לשתוק כי אם לא אני לא יודעת מה אני יעשה לך כשתחזור" אמרתי
"אוקי" אמר דאגי וצחקק
הפעלנו את שיחת המצלמה בפלאפון ונכנסתי הביתה והלכתי מהר לחדר של רון וקלי ונכנסתי וכיוונתי את המצלמה על רון שישן ואחרי כמה דקות העברתי לעריסה של קלי שגם היא ישנה רגועה, ואז הסתכלתי על הצג של הטלפון שלי וראיתי את דאגי מחייך ויצאתי מהחדר.
"אני יודעת שזה היה קצר" אמרתי לדאגי
"זה בסדר" אמר דאגי "העיקר לראות שהם ואת בסדר"
"טוב אני הולכת לישון אני לא יודעת מה איתך אבל אני אקום בעוד שעתיים שוב ולא אתה" אמרתי וצחקקתי
"טוב, לילה טוב" אמר דאגי "אני אוהב אותך"
"לילה טוב דאגי" אמרתי "במקרה שלך זה בוקר טוב, בכול מקרה גם אני אוהבת אותך"
"נכון עכשיו בוקר, אפילו לא שמתי לב" אמר דאגי
"תשתדל לא לעשות לטום בעיות, הוא נלחץ כמו משוגע" אמרתי "זה מה שקרה היום כמעט רציתי להרוג אותו שהוא התקשר כשקלי כמעט לא נרדמה"
"אני אשתדל" אמר דאגי וחייך
"טוב עכשיו ביי, ואל תדאג הכול יהיה בסדר אתה תראה" אמרתי
"אוקי...." אמר בקול חושד "ביי"
"ביי" אמרתי וסגרנו את השיחה.
"שיחה ארוכה לא? " שאל ג'יימס
"כן, דאגי עושה בעיות לטום אז אחרי שדיברתי איתו התקשרתי לדאגי" אמרתי
"כן, שמעתי" אמר ג'יימס "את רוצה שאני אשאר או שאני אלך? "
"אתה יכול ללכת זה בסדר אני אלך לישון עוד מעט, תודה רבה על הכול ג'יימס" אמרתי
"אין בעיות בכיף, תמשיכי לארוז, ואל תשכחי עוד יומיים" אמר ג'יימס "כבר דאגתי לכם לכרטיסים והכול, ושאלתי לגבי העגלה וזה סודר גם"
"ממש תודה רבה ג'יימס, אני חייבת לך, ואל תשכח שום מילה לטום או לדאגי" אמרתי
"אני זוכר" אמר ג'יימס
"טוב אז ביי, נתראה...בקרוב? " שאלתי
"כן, אני אבוא מחר לקחת את המזוודות שלך לשדה בשביל שיהיה לך קל יותר עם הילדים" אמר ג'יימס
"תודה רבה, אני אפצה אותך, מבטיחה" אמרתי
"את לא צריכה, אחרי כול הפעמים שאת עזרת לי... כמו אז שהשתכרתי בבר והתקשרת לטום..." אמר ג'יימס
"אני חושבת שאני אזכור את זה" אמרתי מצחקקת
"כן אה..." אמר ג'יימס מסמיק מעט "טוב דיי, הלכתי"
"ביי" אמרתי לג'יימס וחיבקתי אותו
"ביי" אמר ג'יימס והלך.
*ילד העתיד = Future Boy = ג'יימס הוא קורא לעצמו ככה, ואני חושבת שזה אפילו מה שיהיה כתוב על העטיפה של הדיסק שלו שיוצא חודש הבא! יאיי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
