כמה רגשות מעורבים יש בי.
אני שונאת אותך.. אתה משפיל אותי, אתה גורם לי להרגיש כמו זונה.. אתה מכאיב לי, אתה פוגע בי, אתה משחק בי ואפילו לא מודע לזה ובכל זאת אני מחכה שתתקשר, שתשלח הודעה, אני כל כך אוהבת אותך ולא מסוגלת להתנגד לך.
אני נמשכת רק אליך, אתה היחיד שאני חושבת עליו.. לטוב ולרע.
אני לא יודעת איך לצאת מזה. הרסת לי את הנעורים. כל החיים שלי מבוזבזים עלייך..
כמה שאני אכחיש כמה שאני אדחיק וכמה שאני אתרחק זה לא יעזור.
עכשיו הבנתי את המשמעות של "אובססיה".
איך כל פעם אני נשברת מחדש? חשבתי שאני חזקה.
בסופו של דבר אתה חלק גדול בהחלטה שלי שאין לי בשביל מה להחזיק את עצמי ולא משנה מה אני אגיד.
אין לך מושג מה אני מרגישה ובחיים לא תדע כי אני ילדה חסרת ביטחון שלא מסוגלת להוציא לידך מילה אחת אמיתית.
אני אמשיך לבוא.. אני אמשיך לחכות כל לילה להודעה שאתה לא רוצה לישון לבד ששנינו יודעים את המשמעות שלה אבל אני בכל זאת אבוא. כי אני לא יכולה בלעדייך. ובבוקר שאני אלך, כמו תמיד אני אצא עם חיוך כי חיבקת אותי ונישקת אותי אבל החיוך ידעך אחרי 5 דק' כי אני ארגיש מטומטמת ומושפלת... כמו תמיד.
אני כל כך רוצה שתלמד להכיר אותי ותאהב אותי כי יש לי המון מה לתת לך.. ורק לך.
אני לא יכולה להתנתק ממך ואני לא מבינה למה. יש כל כך הרבה יותר יפים ממך, יותר חכמים ממך ופחות אגואיסטים ממך.
אני בקושי מכירה אותך וממה שהספקתי להכיר אתה לא "גבר חלומותיי".
בכל זאת אין שניה שאני לא רוצה להיות איתך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
