היא יפה... כמעט כמו פֶּרַח.

בזמן האחרון,פתאום... אני אופטימית יותר.

לא יודעת, אני פחות דיכאונית, פחות פסימית וחסרת אנרגיות.

אני מרגישה את זה לטובה,כמובן.

למרות שתמיד טוב לרחם על עצמך ולמצוא את הדברים הרעים שבך.

לא, לא תבינו... זאת דרכה של דיכאוניות ופסימיות שחרוטים בראשי, כי אין מה לעשות, כזאת אני.

חברה אמרה לי, אני זוכרת... לחפש נקודות טובות שבי, להסתכל במראה ולהגיד לעצמי "את יפה,"

וכן, גם אם אני לא מאמינה בכך, לומר את זה בכל זאת... ולהתחיל להתמודד ולהשלים עם מה שיש.

את כזאת, כך את נראית וזאת מי שאת, תרצי או לא תרצי... את תהיי חייבת לקבל את עצמך, בכל מחיר.

וזה מה שאני מנסה לעשות... בסך-הכול, ניצוץ של אופטימיות ותקווה שקיימים בי.

מנסה להתחיל בתהליך הזה, בתהליך של לאהוב, לקבל, להעריך את עצמך.

נראה כמה זמן האופטימיות תחזיק.