כן, ושוב אותו הסיפור.. שוב אותו הסיפור על הפרח שלא מוצאת את עצמה בחיים
על הפרח שמתיימרת להיות מאושרת אך לא מוצאת את האושר שבה.
חשוב שתזכרו, היא יפה.. אולי לא כמו כולן ,אולי לא שווה כמו כולן, אבל כן.. היא משהו,ואולי היא סתם משהו
אבל מה שכן.. היא מיוחדת, ואת זה לעולם אל תשכחו!
היא מיוחדת כי כל בן-אדם מיוחד, היא מיוחדת כי זאת היא אך אולי בעצם היא לא כל-כך מיוחדת? היא לא יודעת.
והיא כואבת, היא לא מוצאת מנוח, היא מחפשת אחר כל-כך הרבה דברים, היא מסתכלת על הצד ההפוך שבדברים
כי כזאת היא, דכאונית וחסרת שמחת חיים.. ריקנית, זה מה שהיא.
והו... כמה שנמאס עליה אותו הסיפור, כמה.
אז היא רק רוצה לקוות..., אם היא לא תתייאש עד אז ותנבול, היא רוצה לקוות...רוצה לקוות שסופו של הסיפור יהיה טוב, רוצה לקוות שבסופו של הסיפור האביר על הסוס הלבן יגיע... והו...כמה שהיא רוצה לקוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פֶּרַח