כאן גליק עם פרק 12.

וד"א רק שתדעו שהתגובות שלכם עושות את החשק להמשיך לכתוב [;

ואמ..הפרק יהיה מנקודת מבט שלי [גליק] כי זה יותר נוח לי

פרק 12:

"שלום אני רמי ואני הצטרך להפסיק את התכנית "*********" בגלל מבזק חדשות מאוד חשוב! התכנית תחזור לאחר מבזקה החדשות"

אני וגלי'ק החלטנו לראות את החדשות כדי לא לפספס את ההמשך של התכנית....

"נמצא שמה של הילדה שכביכול התאבד וקפצה מהגג... שמה הוא " סברינה גלר" לכל המכירים אותה נא להתקשר למספר 0547586356  תודה והנה התכנית חוזרת !"

התכנית המשיכה... ואצלנו ?! הכל קפא

ראיתי את המבזק חדשות בטלוויזיה החוורתי ואני וולר התחלנו לבכות. החברה הכי טובה שלי מתה. זהו, אין יותר. זאתי ששיתפתי בדברים הכי אישית שלי, זו שידעה עלי הכל והייתה חלק ענק מהחיים שלי מתה. מה אני יעשה בלעדיה?! מרגע זה הפסקתי לחשוב. צנחתי לרצפה וצעקתי ולר חיבקה אותי ובכתה גם היא. החברה הכי טובה של שתינו, לא תהיה איתנו יותר.

רפאל בא לסלון אחרי שהוא שמע את הצעקות והבכי שלנו

רפאל :" ואוו פסיכיות מה נסגר איתכן ?" לא ענינו לא אז הוא רק שאל שוב והפעם ברצינות "קרה משהו ?!"

ולר:" סברי.. ה.הה..יא מ..תה"

רפאל :" מה ? אני לא מבין כלום"

אני:" היא מתה!!!%&*)*^$ מה לא מובן ?!!?!?" צרחתי והמשכתי לבכות. ראו עליו שהוא המום, לא יודע מה לעשות אז הוא פשוט התקרב אלי ואל ולר וחיבק אותנו ראיתי שגם הוא בוכה, בלי קול אבל בוכה.

אחרי שעה שלי בכי החלטנו שצריך להתקשר למספר שפורסם במבזק. רפאל התקשר כי אני וולר לא יכולנו לדבר מרוב בכי.

רפאל:" שלום. אני מתקשר בקשר למבזק. אני מכירה את הילדה"

קול:"שלום אני מצטער עליה ואמ..אני צריך את הטלפון והכתובת של ההורים שלה תוכל לתת לי?"

רפאל:" כן רק רגע.." הוא לקח את הפלא שלי והקריא לאיש בטלפון את המספר ונתן לו את הכתבות

קול:" תודה ולהתראות."

-בבית של סברינה-

*צלצול בדלת*

איש:" שלום את אמא של סברינה?"

אמא של סברינה:" כן למה ?"

איש:" שולם. קוראים לי ברני ואני עובד במשטרה אני חוקר מקרי מוות של בני נוער, אני מצטער לבשר לך שבתך החליטה לשים קץ לחייה."

אמא של סברינה :" הבת שלי התאבדה?!" והיא החלה לפרוץ בבכי ספק אמיתי ספק מזויף.

איש:" אני מצטער בשבילכם." ^כמה שאני שונא את העבודה הזו^ חשב לעצמו.. ויצא החוצה.

בבית אמא של סברינה קראה לבעלה וסיפרה לו על מה שקרה, הוא קיבל את העניין בכך שהביט באשתו ויצא מן הבית בסערה.

הוא הלך לגינה, ונזכר בימים שבהם הייתה לו עבודה והם היו סתם עוד משפחה נורמאלית. הוא הלך הישר לתחנה המשטרה וסיפר הכל, על המכות כל השנים על היחס הנוראי לאשתו ולסברינה.

הסוהר לקח אותו לתא מעצר זמני עד למשפט שלו הסביר לו את התנאים, הוא בחר שלא לקח עורך דין והוא פשוט חיכה למשפט שלו.

-בבית שלי [גליק]-

ההורים שלי חזרו ורפאל סיפר להם מה קרה הם קיבלו את זה בצער בינתיים אני וולר פשוט ישבנו בחדר ובשלב מסוים נרדמנו מהבכי. התעוררנו בבוקר כמובן שאני היא ורפאל לא הלכנו לבצפר ואמא שלי ושל רפאל התקשרה וסיפרה להורים של ולר. הלוויה הייתה אמורה להיות בשעה 2. בינתיים, נזכרתי שהשקיות מהשופינג של סברינה עוד אצלי בחדר.. אני וולר הסתכלנו בשקיות ואז מצאנו שם מכתב הוא הלך ככה:

"ולר וגליק, הדברים היחידים שהחזיקו אותי בחיים היא אתן.

חכו אני אתחיל מההתחלה כי יש דברים שאתן לא יודעות. טוב אז אבא שלי כבר כמה שנים שאין לו עבודה והוא יושב שיכור בבית מרביץ לאמא שלי ולי צועק מקלל. את הכסף שלי תמיד הייתי צריכה להרוויח לבד ואמא שלי שהייתה עובדת בכמה משרות כדי שיהיה קצת כסף לא עשתה כלום עם העובדה שהוא היה מכה אותה ותמיד צועקת עלי. היום, חזרתי הביתה ואבא שלי או יותר נכון הדבר הנוראי שבגללו נולדתי התעצבן וכרגיל היה שיכור אחרי ריב הוא הרביץ לי ורצה להרביץ לי אבל הצלחתי להתחמק ממנו ובאתי לצאת מהדלת ואז הוא צעק לי שאם אני הולכת אני לא אחזור. את האמת ? שכבר לא רציתי לחזור רק ללכת משם. הייתי עם השקיות והלכתי לכיוון הבית שלך [גליק] היה עלי עט ומצאתי דף זרוק ברחוב אז הנה אני על ספסל כותבת ברגע זה.. אני יודעת לאן אני מתכוונת ללכת כבר. אני יודעת מה אני הולכת לעשות ומן הסתם אתן כבר יודעות מה עשיתי. אני מקווה שאתן לא כועסות עלי אבל פשוט לא יכולתי לסבול את החיים האלה יותר, אני מבקשת ממכן שלא לבכות עלי ופשוט להמשיך הלאה. בטח מתי שאתן קוראת את זה אני כבר אהיה בשמים או משו ואראה אותן. חסר לכן שאתן מתאבלות עלי שנים פשוט, תניחו לזה. בקשר להלוויה שלי אני מבקשת שתתלבשו כרגיל ואת המוזיקה שבוחרים לטקס תבחרו אתן לפי השירים והלהקות שאני אוהבת. זה חשוב לי. את הבגדים שבשקית קחו אתן אני גם ככה לא ממש אשתמש בהן כשאני מתה חח אני לא מאמינה שאני צחקתי כרגע אבל שיהיה..הדמעות מציקות לי ואני דיי רוצה לסיים את המכתב הזה אבל זה קצת קשה לכתוב את הדבר האחרון שאני איי פעם אכתוב. רציתי שתמיד תדעו ששתיכן יפות שלי תמיד נתתן לי את הכוח להמשיך לחיות פשוט הפעם. לא יכולתי יותר. אני מקווה שלא תשכחו אותי האא חסר לכן ושתמשיכו להיות מלאות חיים כמו שאתן ושלא תעזו לתת למוות שלי לשנות את זה! טוב אז..אני חושבת שזהו לא? אוהבת אותכן כול כך שאי אפשר לתאר ואני מאחלת לכן שיהיו לכן חיים מאושרים שהייתי שמחה להיות בהם חלק מסוים.

אז ביי [?!].

סברינה"

סיימנו לקרוא את המכתב המומות. פשוט בלי מילים. אמא שלי נכנסה לחדר

אמא שלי:" חמודות..תתארגנו צריך להגיע לבית הקברות." היא יצאה והשאירה אותנו בחדר הלוויתי לולר בגדים. לפי מה שסברינה ביקשה התלבשנו כרגיל בסקיני וחולצות ואז הלכנו למחשב בשביל לבחור את השיר האהוב על סברינה ללוויה שלה. למרות שהיא לא כתבה אותו במכתב ידענו שהוא האהוב עליה מרוב שהיא הייתה חורשת על השיר הזה ברמות.

נסענו לבית הקברות אני רפאל ולר וההורים שלי במכונית. ההורים של ולר מגיעים במכונית נפרדת.

הגענו היו שם כמה מורים, פאביאן ג'ין מקס ועוד כמה ילדים מבצפר ^כנראה דיברו איתם על זה בבצפר^ חשבתי לעצמי..

במהלך הלוויה כולם בכוו וכאשר הטמינו את הקבר ובו הגופה בחול נשמע השיר האהוב עליה.

Avenged Sevenfold – Afterlife

http://www.youtube.com/watch?v=HIRNdveLnJI

Like walking into a dream, so unlike what you've seen
so unsure but it seems, ?cause we?ve been waiting for you
Fallen into this place, just giving you a small taste
of your afterlife here so stay, you'll be back here soon anyway

I see a distant light, but girl this can't be right
Such a surreal place to see so how did this come to be
Arrived too early

And when I think of all the places I just don't belong
I've come to grips with life and realize this is going too far

I don't belong here, we gotta move on dear escape from this afterlife

?Cause this time I'm right to move on and on, far away from here

A place of hope and no pain, perfect skies with no rain
Can leave this place but refrain, ?cause we've been waiting for you
Fallen into this place, just giving you a small taste
of your afterlife here so stay, you'll be back here soon anyway

This peace on earth's not right (with my back against the wall)
No pain or sign of time (I?m much too young to fall)
So out of place don't wanna stay, I feel wrong and that's my sign
I've made up my mind

Gave me your hand but realize I just wanna say goodbye
Please understand I have to leave and carry on my own life

I don't belong here, I gotta move on dear escape from this afterlife
?Cause this time I'm right to move on and on, far away from here
Got nothing against you and surely I'll miss you
This place full of peace and light, and I?d hope you might
take me back inside when the time is right

Loved ones back home all crying ?cause they're already missing me
I pray by the grace of God that there's somebody listening
Give me a chance to be that person I wanna be
(I am unbroken; I?m choking on this ecstasy)
Oh Lord I'll try so hard but you gotta let go of me
(Unbreak me, unchain me, I need another chance to live)

I don't belong here, I gotta move on dear escape from this afterlife
?Cause this time I'm right to move on and on, far away from here
Got nothing against you and surely I'll miss you
This place full of peace and light, and I?d hope you might
take me back inside when the time is right

נגמר הלוויה ואנשים התחילו ללכת מקס הלך לצד לדבר עם ולר, ההורים שלי ושל רפאל דיברן עם של ולר רפאל דיבר עם פאביאן וג'ין ואז ג'ין באה אלי..

ג'ין:" תגידי..סיפרת לפאביאן על את יודעת מה ?"

אני:" על מה ?!"

ג'ין:" נו את יודעת..על זה שאני מקיאה"

אני:" מה עובר עליך יחתיכת פוסטמה ?! החברה הכי טובה שלי התאבדה אנחנו בלוויה שלה ואת  באמת חושבת שאת מעניינת אותי עכשיו !?!?" צרחתי כמו מטורפת  "תעופי לי מהעיניים!!! זונה אחת לכי מכאן!!!!!!!!!!" ופרצתי שוב בבכי.

אחרי כמה דקות נרגעתי,

אני:" ג'ין אני מצטערת אני ממש הגזמתי פשוט.."

ג'ין:" לא זה בסדר..גם אני הייתי לא בסדר, פשוט עזבי"

חזרנו כל אחד לבית שלו. ואני הלכתי לישון בשנייה שהגעתי הביתה אפילו בלי להתקלח. רפאל היה שקוע באוזניות שלו וההורים דיברו במטבח.

-בבית של ולר-

ולר והוריה נכנסו הבית הם ניסו לדבר איתה אבל היא הסבירה להם שהיא מעדיפה להיות לבד עכשיו..היא הסתכלה בתיקיית תמונות שלה במחשב והסתכלה על סברינה.. הדמעות ירדו ממנה בלי קול ובלי שרצתה בכך היא פשוט בכתה. היא ראתה עכשיו תמונה שלהן מכיתה ז' ואיך תמיד נשאר לסברינה אותו מבט בעיניים. היא סגרה את המחשב אחרי שעברה על כל התמונות לפחות 10 פעמים. היא התקלחה נכנסה למיטה ולא הצליחה להירדם. היא שמעה מתוך המטבח את ההורים שלה מדברים.

היא הייתה בטוחה שהיא שמעה לא נכון..זה לא הגיוני הרי למה שההורים שלה יגידו ש-

ווהווו מתח [?!] XD

אני אוהבת מתח.

טוב מקוה שאהבתם המשך אחרי 45 תגובות לא שלנו ^^

-גליק 3>-