מאירועי הפרק הקודם:

הוא אמר שזה היה חבר שלו שלא לומד כאן שהתקשר...

פאביאן :" גליק תגידי מה ג'ין רצתה ממך בבוקר?"

אני:" עזוב..סתם איזה משו דפוק, היא חושבת שאני אגנוב לה אותך"

פאביאן:" אוי שוב פעם הקטע הזה...אני לא יודע מה עובר עליה זה כבר ממש מוזר!"

אני:" כן.. ניראה לי שכדאי שתדבר איתה על זה למה זה מתחיל להיות מטריד כל הקטע הזה שלה.

פאביאן:" טוב אל תדאגי" הוא חייך והיה צלצול.

אחרי 2 דק' אני קולטת את רפאל רץ לכיוון שלנו מתנשף

רפאל:" גליק@#@%#$&*%*)) האעאה את לא מבינה מה קרה עכשיו!!"

פרק 15:

*לפי גליק*

אני:" מה אתה רוצה שמנמן ?"

רפאל:" ולריה... מקס... צרחה... רצפה !!!!!" הוא התנשף ולא הצליח לדבר

אני:" מה קרה ?! תדבר ברור !"

רפאל:" ולריה הלכה למקס הם היו טיפה ביחד אחר כך היא החליטה ללכת לקרוא לך ואז שמענו צרחה הסתובבנו וראינו אותה על הרצפה -היא התעלפה בדרך !"

אני:" מה ?! איפה היא עכשיו ?!" דמעות עלו לעיניי

רפאל :" אצל האחות !"

לא חשבתי פעמיים קמתי ורצתי לאחות הגעתי לשם וסביב הדלת ישבו כ 15 אנשים עם הבאת פנים מודאגות... דפקתי פעמיים ואישה בת 40 בערך פתחה לי את הדלת

האחות:"כן גברתי הצעירה ?"

אני:" ולריה נמצאת כאן ?!"

האחות:" כן... מי את בשביל עם מותר לי לשאול?"

אני:" אחותה הגדולה .." ידעתי שעם אני יגיד חברה לא יכניסו אותי..

לאחר 5 דקות הכניסו אותי, נכנסתי וראיתי את ולר שוכבת שם חיוורת וחיוך קטן על שפתיה התקרבתי עליה במהירות והבאתי לה חיבוק ענק...

*לפי ולריה*

נפרדתי מגליק והלכתי לכיוון שכבה י"א הגעתי לשם במהרה וראיתי את מקס הוא התקרב עליי ונתן לי נשיקה קטנה באף וחיבק אותי חיבוק ענק - כניראה שהוא ראה שאני לא במצבי הטוב כרגע... אחרי מספר דקות החלטתי ללכת לגליק נפרדתי מכולם והתקדמתי לעבר הדלת פתאום ראיתי נקודות שחורות הראש שלי הסתחרר וכניראה נפלתי . אחר כך התעוררתי בחדר מוזר אחרי מספר מבטים הבנתי שאני בחדר של האחות שכבתי שם לבד והרגשתי כאילו הזמן לא זז ואז ראיתי את גליק נכנסת ישר חיוך עלה על פני היא לא אמרה מילה התקדמה עלי וחבקה אותי. בדיוק מה שהייתי צריכה.

היא השתחררה מחבוקי החם וראיתי בעיניה דמעות ראיתי שהיא פחדה כעסתי על עצמי שהפחדתי אותה- ישבנו ודיברנו טיפה ואז ההורים שלי באו להסוף אותי ואחרי שכנועים רבים שחררו גם את גליק.

הגענו עליי הביתה עלינו לחדר , נכנסתי למקלחת ותחת זרם החם התחלתי לחשוב *מעניין מה היה קורה עם סברינה לא הייתה שמה קץ לחייה ?! מה היה איתנו עכשיו ?! * ועם כל המחשבות האלה סימתי את המקלחת , יצאתי החלפתי בגדים ונכנסנו אני וגליק תחת השמיחה החמימה הדלקנו טלויזיה היא חבקה אותי וראינו איזשהו סרט לאחר חצי שעה נרדמנו...

"את אשמה.. את לא הייתי איתי ברגעים הקשים שלי .. כל מה שהיה לך חשוב זה את עצמך !" שמעתי קול מוכר הסתובבתי ראיתי את סברינה היא צחקה צחוק מרושע עמדנו על הר שלידו היו הרבה פרחים ועצים. חייכתי עליה חיוך קטן ורצתי לחיבוק אך היא התנתקה במהרה " שלא תעזי לגעת בי " דמעות עלו לעיניי "למה ?" כבר זרם הדמעות פרץ "את היית כלום בשבילי אל תגעי בי "  ואחרי שתי שניות היא דחפה אותי מההר.

^לפי גליק^

אחרי שחזרנו לבית של ולר היא נכנסה למקלחת ואז ראינו סרט ונרדמנו חלמתי חלום מתוק על פאביאן על איך שג'יין עפה מכל הסיפור ואני והוא נשארים ביחד. ואז שמעתי צרחה התעוררתי במהירות וראיתי את ולר זזה מצד לצד ומדי פעם משחררת צרחה או יללות בכי ...

הערתי אותה לאט לאט. אחרי מספר דקות היא פתחה את עינייה כולה מזיעה... חיבקתי אותה והיא לא החזירה לי חיוך הרגשתי שהיא רעדה...

אני:"ולר מה קרה ???"

ולר:" אני חלמתי שאני וסברינה היינו על איזשהו הר ואז היא התחילה להגיד שלא הייתי לצידה שחשבתי רק על עצמי אז החלטתי לחבק אותה לנסות לפייס היא התנתקה מהחיבוק שלי ואמרה שהייתי כלום בשבילה ודחפה אותי מההר !" ספרה במהירות

אני:" אבל את יודעת שזה רק חלום !! אין לו שום משמעות .."

ולר:" אבל אני באמת לא הייתי לצידה.. עם הייתי אז היא לא הייתה מתאבדת הייתי מונעת ממנה לעשות את זה "

אני:" אבל לא ידענו .. היינו לצידה היא בחרה לא לספר לא היינו אמורות לדעת מזה !"

ולר:" איך נמשיך בלעדייה?" ראיתי בעייניה דמעות.

אני:" אני לא יודעת " השפלתי את ראשי לא יכולתי להסתכל לה בעיניים

היא חבקה אותי וכך נרדמנו בפעם השניה..

אני ממש מצטערת על זה שהפרק לא עלה ! היו הרבה בעיות לא היה לי מלא זמן מחשב

ובכל זאת זה חופש אני לא נמצאת הרבה בבית אז קיצר זה הפרק ה-15 חלק א' בקרוב בימים הקרובים

אני יכתוב לכם את חלק ב' הוא יהיה ארוך ומעניין ומין פיצוי על הכל D: תודה לאלו שחיכו לנו ;]

אוהבת אותכם מלא מלא מלא ולר