פרנויה זמנית

שני נושאים עומדים היום על הפרק. הראשון, תעודת הבגרות שקיבלתי היום בבוקר. השני, אמש.

ובכן נתחיל מהראשון, אז קיבלתי היום את תעודת הבגרות שלי. סה"כ היא לא רעה, לפחות קיבלתי אחת, מה שלא לקחתי כמובן מאליו בהתחשב בזה שלא ניגשתי לאף שיעור ספורט במהלך שנותיי בתיכון והייתי חייב לקבל ציון עובר על מנת לקבל אותה. אז בגלל היותי בוגר מגמת התיאטרון ובגלל היותי חפרן, הצלחתי להתקמבן בעיקר עם הרכזת שיכבה וקיבלתי ציון 55, ושתזדיין המערכת. לא רק שעקצתי אותה בזה שלא הזזתי זרת בשיעורי ספורט וקיבלתי ציון עובר, גם גנבתי ספר מהספרייה! כןכן, לא סתם ספר, את התפסן בשדה השיפון לא החזרתי לספרייה ואף מכתב אזהרה שמה לא אקבל את התעודה לא קיבלתי, הרישום שלקחתי את הספר כאילו אבד בנבחי מערכת המחשבים בספרייה, פאק דסיסטם.

ובכן, אני חושב שהתעודה משקפת פחות או יותר את שנותיי בתיכון. מצד אחד ידעתי להראות על בגרות ולהשקיע מספר שעות מינימלי כדי ללמוד ולקבל ציונים ראויים (ורבאק, 89 בתקשורת ו-91 בתיאטרון זה בהחלט ראוי, ותיאטרון עיוני זה קשה!) מצד שני אפשר לומר שאני, נעה וחבריי למגמה דיי עשינו לתיכון הזה צבא, אחרי הכול לא בכל בתיכון זוכים לראות 2 תלמידים שמחליטים באמצע היום לקחת אישורי יציאה ממזכירת השיכבה (והיא נתנה לנו את האישורים), לקחת את האוטו ולנסוע לאילת למסע שופינג (וזה שלא נסענו בסוף זה לא קשור לכלום, בעיות טכניות בלבד). מעבר לזה, היה לי כיף, לא באמת למדתי, זאת אומרת למדתי, אבל בדרכי שלי.

ובכן, לנושא השני.

אז אתמול תקף אותי דיכאון מחריד שהוביל לזה ששמתי לי לראות את הסרט של אני כריסטיאנה פ. (שאגב, חרא סרט) ושתיתי חצי בקבוק פינדלנדיה. אפשר לומר שהתקפיי הדיכאון האלו תוקפים אותי לא מעט פעמים בחודש, בדרך כלל בזמן שהותי בבית, אז אתמול בעודי נהנה מנפלאות האלכוהול ומיופיה של כריסטיאנה הבנתי סוף-סוף מה גורם לדיכאונות האלו.

אתמול רשמתי שיש היום בערב מסיבה שאני רוצה ללכת אליה ואף אחד לא רוצה לבוא איתי, אז זה בדיוק העניין! כשהחלטתי שאני רוצה ללכת למסיבה הזו חשבתי וחשבתי מי יבוא איתי ומסתבר שאין לי אף חבר שיהנה מהמוזיקה במסיבה הזו, היחידה שאני יכול לחשוב עליה זו יעל וגם היא בספק. מה שהבנתי הוא שאומנם מעגל החברים שלי הוא נרחב אבל אין לי חברים בעלי תחומי עניין תרבותיים דומים לשלי, זאת אומרת אין לי חברים שאוהבים אותה מוזיקה כמו שלי, או אוהבים לבלות כמוני, או אוהבים לעשות שטויות כמו להשתכר ברחוב בצהריי יום אביבי כמו שהיינו עושים כשהיינו בכיתה ח', אני שונה נורא מחברים שלי ואז אני מגיע למצב שכשאני רוצה לבלות כמו שאני אוהב אין לי עם מי. זה לא שאני לא אוהב את החברים שלי, אני מאוד אוהב אותם, אבל אני חושב שאני צריך להרחיב את מעגל החברים שלי ולמצוא עוד חברים שיתעניינו בדברים דומים לשלי.

לבסוף מצאתי עם מי ללכת למסיבה היום, אני הולך עם האקס שלי ועם ידיד, שזה דיי נחמד. שם אני משאר שאני אשתכר ואמצע לי עוד אנשים להיות איתם, הכרתי אחד חמוד שצפוי להיות שם.

בכל אופן, היום קצת נרגעתי, אחרי שמצאתי את הבעיה יש מה לפתור, Thank god for giving us booz.

שבת שלום.