פרנויה זמנית

גיץ של גפרור ואני בוכר, מתלקח בלהבות של בדידות ורחמים עצמיים. זה ועוד תוצאה של 20 שנה של בחירות שגויות, 20 שנה של חיפוש עצמי שטרם תם, 20 שנה של זיוף מעונג And still counting...

אני מזדקן, אני זקן.

מה הטעם בעוד אדם שסובל? מה הטעם בעוד נפש תוהה וטועה? מה הטעם בעוד צער שירחף מעל ראשים צבעוניים? אני מבוזבז.

ובכן, אני מבשר בזאת כי רע לי, ולא נראה לי שרלוונטי למה.

אה, כן, שנתיים לבלוג, מזל טוב. אני מביט בכתביי ותודעה נפרסת בפני - אני אינפנטיל.