קשה באימונים ואז אתה מת בקרב

כן, החלטתי לעצמי השנה. אני מורדת. מיוחדת. נגד הזרם ולא כמו כולם...

די לעדר, אינני עוד כבשה תמה (אני יותר עז כזאת). לא זורמת ולא נעליים. לא על האש ולא מרשמלו. קץ הקצים לתפוחי אדמה! (טוב,זה טעים.אולי אפשר אותם  להשאיר...אבל רק זה!).

אז אזרתי את כוחי ועוזי (הרבה עוז), התנחמתי בעובדה שגם ככה היום שלי היה מסריח במיוחד ואין לי כוח לאנשים יפים (ופחות),שמחים ועליזים (חלקם), מקפצים סביב מדורה מאולתרת מקרשים גנובים מאתרי בניה שעד היום הזה לא ידעת שהם קיימים בכלל (אה...עץ זה לבנייה?...), ואז גם יש את ההוא שמוציא גיטרה ואם התמזל מזלנו אז הוא גם מכיר שני אקורדים (ולי אף פעם אין מזל). וזה תמיד נגמר ב"צעיר לנצח"...די! זקנה! תתגברו על זה! יש אותה והיא כבר כאן (אני אמנם בת 22 אבל גם לי לפני כמה ימים הייתה שערת שיבה... אחת שלמה!).

אז החלטתי, ודחיתי את ההצעה ל"על האש" עם קבוצת חברים מצומצמת, ונורא התגאיתי בעצמי. איך אני אנטיפטית, סולדת בריות שכמותי, אליטיסטית וסנובית. וואו!

אז לקחנו אני חברתי את עצמו, והלכנו בהפגנת נחישות לאכול בעיר. כן, כן! מרי אזרחי, זה מה שזה היה. והיינו לא קונבנציאונליות וייחודיות ואמביוולנטיות (סתם כי זו מילה ארוכה ולועזית), ואכלנו ארוחת שחיתות שרק מלכים מרשים לעצמם, וגם זה ביום טוב במיוחד (שניצלונים וסנדוויץ' עוף...אה וגם צ'יפס...) ו..חכו לזה... אח"כ גם הלכנו... לראות סרט!!!! כן, כן! סרט אמיתי (לא בקולנוע כמובן, כי עממי מדי. זה לאספסוף. צ'כצ'כים; כפי שנוהגת לומר אמי הפולניה שהיא בעצם רומניה).

מאמר מוסגר: אתם ידעתם שצחוק הורג תאי מוח??? לאט לאט ובטוח, כולנו נהיה כאן פגרים. גופות על מדרכות העולם...

אז אתמול, גיליתי שכשאנחנו צוחקים, אז אנחנו לא נושמים, אלא בקטעים בודדים שכאלה, וחוסר חמצן הורג תאי מוח (הסבר מדעי ממדעי הרוח. כן!זה גם סוג של מדע!!!....), ולכן לפעמים אנשים מטומטמים צוחקים יותר... וצחוק לא באמת מאריך חיים, זו רק הקנוניה שהמציאו למען צמצום האוכלוסין. אוקי, אז אולי זאת רק אני... ואם זה אכן כך, אז כל רע לא נעשה, וגופי יהיה היחיד המוטל על מדרכות העולם בחיוך נצחי.  

ולהמשך הסיפור (לאחר האתנחתא הקומית...משחק מילים!!! מטורף!!!): והמסקנה מהיום הזה.

....אולי מדורה זה לא כזה רע, זה נחמד כזה. אנשים שמחים ולא אכפת להם מה הם לובשים, ויש גיטרה ואוכל טעים... וכולם קצת מגובשים כזה ואתה מרגיש שייך (במידה ובאמת מישהו הזמין אותך).

בכל זאת נהניתי מהבילוי הלא קונפורמיסטי, שבכל זמן אחר היו אומרחם עליו: אויש, שוב פעם אכלת שניצלונים...איזה לא מגניב זה, שגרתי....

כן, כן. יחי העזים ודי לכבשים. יום טוב שיהיה וחג ל"ג בעומר שמח!