קשה באימונים ואז אתה מת בקרב

5 שעות לפני המבחן הגורלי, אשר יקבע את עתידי האקדמי (ולא שהוא מזהיר כרגע...אך לפחות עדין יש חלום).

הוא נמתח קלות בתנועה חתולית, מבט הערמה הזה בעיניו, כמו תמיד כאשר הוא הולך להציע לי משהו רע. משהו שאני לא צריכה. משהו שאני תמיד מוצאת את עצמי עושה בסוף...

"ג'וינט אחותי?נחליאלי קטן לפני הגשם?..." אני רוצה להגיד לא. יש לי מבחן מחר

"אם אני לא עוברת אני לא מסימת את התואר" אני מנסה בקול רם, הרי אני יודעת שאכפת לו...אכפת לו?

אז הוא מגלגל, ואני מתנחמת בעובדה שעישנתי רק קצת, כמה שאכטות. נו זה לא משפיע כל כך... ובכלל..כל השטויות האלה שזה מוחק את הזכרון בטוח הומצאו על ידי מתחסד בן פרוצה, שלא הצליח לשגל ולא מצא לו אף פעם נחמה בחייו הקטנים (לא?...זה לא מה שהיה?...).

אז אני בסדר. מחזיקה מעמד, ההתרגשות גואה ויורדת עם התקפי פאניקה מדי פעם. אבל הוא שם, מרגיע. עיניים ירוקות להפליא, וידיים גדולות כאלה, עם האצבעות שמחזיקות אותך חזק, ואת יודעת שאי אפשר ליפול מכאן.

"הולכים לישון?" הוא מחייך לי לעורף. מרגישה את ניחוח משחת השיניים ממנו, מעורבב עם הריח שלו.

"את צריכה לישון. יום חשוב מחר. ו...תודה"

"על מה תודה?" אני מתכרבלת לי בחיבוקו  החזק. אם הוא כן יודע משהו בחיים האלה,אז זה לחבק, והוא משקיע...מחבק עד הסוף. כל לילה וכל הלילה.

"את יודעת...היה לי יום חרא היום. את תמיד שם. לא זוכר שבכיתי ככה".

4 שעות עד הרגע הקשה. הוא משחק לי עם האצבעות, באופן אפלטוני שכזה. עולה קצת במעלה הזרוע, מדגדג. באופן אפלטוני שכזה. 3 שעות ו45 דקות. אני חושבת על זה שאני צריכה לישון, חייבת... מנשק אותי, באופן בלתי אפלטוני בעליל. והנה שוב אנחנו מתחילים. כל הפאניקה, כל ההתרגשות, הכל מתנקז לשם. כמה זמן לא נגענו ככה...הוא מנשק אותי בכל הגוף, בעדינות כזו...כאילו בפעם הראשונה, ואני...

"אהמממ....ר'?"

"מה?" הוא ממלמל בלי לעצור.

"לא...לא כדאי..." עוצר, מחייך בהבנה, ושוב הוא סביבי. עם החיבוק האפלטוני והליטוף האפלטוני.

3 שעות 25 דקות, הפעם אני מאבדת אותה..התחושה הזו שתמיד מנסה ללוות אותי, חברתי הטובה זה מכבר שלעיתים פשוט מאחרת לפגישה עמי: השפיות שלי...

מקרבת את עצמי אליו, יודעת שהוא בטח כבר יעשה את השאר. נשיקה קטנה..ועוד אחת.

"אהמממ...את יודעת מה נכון?" כל כך ברוך זה נאמר, שבא לי לתת לו סטירה ולהכות אותו איפה שהכי כואב

"את יודעת שאת לא יכולה סתם ממי...הנה, את עוצרת את עצמך. לא יכולה סתם...".

3 שעות ו10 דקות. למי אכפת??? זה הרי סתם...הכל סתם....