סתם עוד סיפור

אני לא יתפלא עם אף אחד לא יקרא אבל בכל"ז פרק 2

פרק 2-"האם זאת התחלה חדשה?"

ההכנות למסיבה היו בשיאם ובסיפוק רב יכולתי למחוק אותם מהרשימה.
הבוקר נראה לי בהיר ומושלם.
כבר שבוע מאז שאני חושבת על אותו מראה רומנטי וממיס לבבות,'הזמן לפעול'.
לא הייתי בטוחה מהיכן להתחיל,'אני צריכה עזרה' חזרתי ואמרתי מהססת.
אבל לא יכולתי לשמור זאת ומי עם לא חברת הנפש שלי קרי?
קרי התלהבה מכך מאוד וראה בזה אתגר חדש עבורה.
"רק אחרי היום הולדת"אמרה והפסיקה אותי.
"אבל ההכנות בעיצומם וכבר לא נשאר הרבה..בבקשה"התחננתי עליה.
"לא!"אמרה ובפנים זעופות הפנתה את גבה.
"את תיהיה גיבורה שהצילה את העיתון הבית ספרי"לחשתי לה.
"סגרנו"לחצנו ידיים.
"זאת היא!"קראתי מוקסמת מהתגלית שמצאתי,אותה תגלית שחיפשתי שעתיים.
"את בטוחה" הנדתי את ראשי באישור.
"היי"אמרנו ומשכנו אותה לספסל הקרוב.
היא לרגע נדהמה כשקלטה אותנו והאמת היא שבאמת יכולתי להבין אותה.
"היי"אמרה מבוישת ודחפה את ספריה לילקוט.
"ראינו אותך איתו"אמרתי מגיעה ישירות לנושא.
פניקה התפשטה על פניה,המבט הרתיע אותי מאוד.
"ממתי אתם מכירים?"דרשה לדעת קרי.
"נו,בלעת את הלשון?תעני!"קרי הרימה את קולה ובבת אחת נאחזה בה מתכוננת להכות בה.
"דיי כבר זה לא..."אבל לפני שהספקתי לסיים הדמעות החלו לנזול.
'מאוחר מדי,מאוחר מדי!'צרחו הקולות בראשי.
לקחתי את קרי משם בכוח ונעלמנו מהר ככול האפשר.
"בכינית""סתומה""תמימה"..התחלנו לדבר עליה בלחשושים וצחקוקים.
ואז בא הכעס באיחור כצפוי "מה חשבת לעצמך?תגידי את משוגעת?נפלת על הראש?"צעקתי עליה.
"אמי,תירגעי זה כבר מאחור"אמרה לי בניפוף ידיים מתגונן.
"אני הייתי בטוחה שתרביצי לה"יריתי לעברה.
"חס וחלילה,עוד שלילי והורי יכסחו אותי!"פניה המופתעים.
"רוז!היי,אני כאן"קראתי לה שתבוא.
רוז,עורכת העיתון של בית הספר,כל רכילות צריכה לעבור דרכה.
"מה איתה?"לחשתי.
"ג'יסון זועם,אתן בצרות"פני החווירו,הסתבכנו.
'תקברי את עצמך באדמה,תתאדי' האינסטינקטים שלי צרחו.
"היי אתן!"הסתובבנו בבת אחת,הוא עמד שם.
הוא עמד סנטימטרים ספורים ממני,במרחק של נגיעה קלה.
"כן?"עניתי משתדלת להביט בעיניו.
"למה כולכן רכלניות?חטטניות שחיבות לדעת הכל?חושבות את עצמכן יפות ולא שוות כלום?"דבריו היו מכוונים עלי.
"תראו מי מדבר"לעגתי לו וראיתי שזה הכעס אותו יותר.
"את חושבת שיופי זה הכול?זה שאת מקובלת יעזור?אור הזרקורים והתהילה לא שווה כלום כשריק בפנים.
את בובה על החוטים,מתאהבת בכל בן ואת גם לא שווה כלום מרחמים"הוא הסתובב והלך משם.
כמה רגעים לא זזתי ממקומי כל הסובבים הסתכלו עליי,ואני אני התלתי להתפרק לנגד עיניהם.
בבוקר שלמחרת בכיתי המון והברזתי בטענה שאני לא מרגישה טוב.
"מה קרה?"זה היה כריס,אחי הקטן,תלמיד כיתה א',אחד שלא דואג מכלום.
"כלום,אני בסדר"אמרתי וניגבתי את הדמעות במהירות.
נשקתי אותו והוא פנה לבית הספר.
"היי,איפה את?את חסרה לי!"קרי אמרה מודאגת בקו.
"אני בסדר"אמרתי "רק לא בא לי לבוא היום"עניתי לה.
"טוד רוצה לכסח אותו ו..אל תתני לו להרוס אותך!היום הוא היום שלך!"היא אמרה.
"אבל מה עם הוא צודק מה עם.."היא קטעה אותי.
"אני חברה שלך ואני יכולה להגיד לך שכול מה שהוא אמר לא נכון,אל תיקחי את זה לראש,עכשיו קחי את הרגליים שלך ותתחילי להתארגן למסיבה"צחקנו וחיוך התפשט על פני.
"תודה"אמרתי לה כשכבר ניתקנו.
"אוי לא!השעה 6 וחצי,הם כבר כמעט כאן!"צעקה קרי וארגנה את כולם.
כולם הגיעו,כל בית הספר,אף אחד לא פספס אותו.
הסתכלתי על קרי והיא ישר הבינה,טוד היה חסר.
"איפה הוא?הוא הבטיח לבוא"לחשתי.
"אני מטפלת בזה"היא שלפה מכיסה את הטלפון הסלולארי ויצא החוצה.
הגיעו עוד אנשים וקיוויתי שזה יהיה הוא,אך במקום זה זכיתי לאורח לא רצוי.
"היי"הוא ענה לי בחיוך ממיס לבבות.
"היי"עניתי בלי רצון למרות שלא יכולתי להתעלם מהעובדה שהוא מושך.
"אנחנו יכולים רגע לדבר?לבד?"הובלתי אותו למרפסת בחוץ וחיכיתי שהוא ידבר אך זה לא קרה.
"כן?"שאלתי מביטה בו.
"אני מצטער כל כך על שפגעתי בך"עיניו היו עצובות.
"זה בסדר"עניתי מהופנטת לא מסירה ממנו את המבט.
"לא התכוונתי למה שאמרתי,רק כעסתי,את סולחת?"אמר לבסוף.
"כן.."אמרתי וחייכתי עליו.
הוא ניגש וחיבק אותי,הייתי מסוחררת.
ואז הוא הרפה,ידי נשלחו על פניו החלקות ושפתי נגעו בשלו.
זה נמשך דקה ארוכה ואז עזבתי אותו ויצאתי משם במהירות.
לא הבטתי בו,התעסקתי במסיבה מתעלמת ממנו לחלוטין.
"נו מה?"שאלתי את קרי כשהיא חזרה.
"הוא חולה,הוא לא יבוא"התבאסתי מאוד.
תפסתי בקרי ומשכתי אותה לשירותים.
"מה?"שאלה אותי מודאגת.
"טעיתי,נשקתי את החדש!אני לא יודעת מה נכנס בי,הכול קרה כל כך מהר!ומה עם טוד?הוא לא היה שלי מלהתחילה..."חבקתי אותה חזק.
"תירגעי,אף אחד לא ידע על זה וזהו"היא אמרה.
"איך הוא מנשק טוב?"שאלה לפתע ואני דחפתי אותה בתגובה.
"מה?מה שאלתי?"היא ענתה מבואסת.
"אז אל תשאלי"צחקנו.
לבסוף אמרתי..."זה היה נהדר".

מקווה שלא תשתעממו למוות...

שגיאות כתיב?תגידו לי קורה שאני מפספסת אות