סתם עוד סיפור

לכבוד ה 800 כניסות יש פרק 3 חח

תגיבו והכי חשוב..אל תשכחו לתקן אותיP:

פרק 3-לב שבור

כולם דברו במשך שבועות על היום הולדת שלי,הוא היה בלתי נשכח.
המסיבה,המתנות,הכיף,האוכל,תשומת הלב ו..הנשיקה.
ניסיתי לשכוח אבל לא הצלחתי,חשבתי עליה,חלמתי עליה.
ובכל פעם מחדש הלב שלי דפק במלוא הכוח כתוצאה מכך.
לפני שבוע נכנסתי עם טוד לקשר רציני ביותר ואני לא אתן לעצמי להרוס אותו.
הרגשתי הנסיכה בקרבתו,הרגשתי המלכה.
"היי"אמר וניגש לספסל שלי וחיבק אותי חיבוק דוב.
"אז מה עושה?"שאל והציץ בניירות שהחזקתי בידי.
"כתבה לעיתון בית הספר,החלטתי לעזור להם"אמרתי ונישקתי אותו.
הוא חתף את הניירות ועיין "אז..הלכת לכיוון טיפים ברומנטיקה?"אמר לאחר קריאה מהירה.
הנהנתי וידעתי שזה לא הפתיע אותו בכלל.
"לנסיכה יהיה זמן לנסיך בשעות הערב?"שאל משועשע.
"לא,הנסיכה לא מעוניינת"אמרתי בקול מתנשא.
הוא דיגדג אותי והצלצול התריע על פסק הזמן.
נופפתי לו ממהרת לכיתה,מחייכת קלות ומצחקקת.
בשעות הערב חיכיתי לו ליד התחנה מול הקניון בקוצר רוח,מתרגשת.
וכעבור שעה מאוחר יותר צלצל הפלאפון.
"היי,איפה אתה?"שאלתי אותו כועסת ומבואסת.
"מצטערת מתוקה יש לי שינוי תוכניות,המשפחה מחול הגיע בהתרעה קצרה אז אני נאלץ לבטל"הוא אמר מבואס לא פחות ממני.
"בסדר,אז נקבע למחר?"קיוויתי לתשובה חיובית.
"לא,לחץ בקבוצה,אלינו להתאמן,מצטער ואני מבטיח לפצות אותך"אמר בקו השני.
"אז נדבר מחר"אמרתי וניתקתי לו.
בזמן האחרון לא בילינו הרבה עם טוד והאמת היא שבכלל לא יצאנו.
היו לנו מפגשים קצרים בבית הספר שלא ערכו יותר מחמש עשרה דקות והרגשתי שהוא מזניח אותי לטובת עיסוקיו שכללו לרוב בייסבול.
"זה עניין של שחקני בייסבול,תאמיני לי אני מבינה בזה"אמרה רוז בכל פעם שהתלוננתי על כך.
"אם אני לא חשובה מספיק אז שיגיד לי את זה כי אני מרגישה רע בכל הסיפור הזה"אמרתי לקרי כשצעדנו לבית הספר בוקר אחד.
"ככה זה בנים,הם צריכים את הספייס שלהם"היא אמרה שקועה במחשבות.
"מה עובר עלייך?"הבטתי בה.
"כלום"אמרה בלחשה,היא הייתה עצובה.
"זה לא כלום,דברי"הגחתי בה.
"את זוכרת שספרתי על הקשר עם אמט?"היא נעצה בי את עיניה הבהירות.
"נו?אל תגידי לי ש.."לא סיימתי "כן,הוא נפרד ממני כי הוא אוהב אחרת"היא אמרה רעננה לפתע.
"אבל אמרת בעצמך שזה לא זה"הייתי מסוקרנת היה בזה משהו מעבר לזה.
"אני..טוב את יודעת..בהריון"היא אמרה בלחש.
"מה?"הפנים שלי החווירו ונהייתה לי בחילה.
"טוב ככה גם ההורים שלי התנהגו כשסיפרתי להם"היא אמרה משועשעת.
לא היו לי מילים,הייתי בהלם.
"אבל אז.."היא המשיכה,"ספרתי להם שזה הכול בצחוק והם נשמו לרווחה"היא החלה לצחוק.
"אויש!את כזאת מטורפת!לגמרי"אמרתי לה ודחפתי אותה לכיוון שער בית הספר.
"אבל יש עוד משהו.."היא אמרה מצוברחת שוב.
"מה?"אמרתי בציניות."אמט אמר שהקשר שלך עם טוד אותו הדבר כמו אצלינו"היא אמרה,מביטה לי בעיינים.
יכולתי להישבע שזה היא רציני,ולא עוד בדיחה משעשעת.
"כן.."אמרתי וחייכתי עליה מתקדמת קדימה ומצחקקת על העובדה שאני מאמינה לכול.
"אמי?"היא קראה לי בקול,הסתובבתי מביטה בה.
"מה?"חייכתי עליה,רומזת לה שהבנתי.
"זאת לא הייתה בדיחה"החיוך נשמט מפני אחרי אותם מילים.
"מ..מה?"התקשתי להגהות את המילים,קפאתי ולא יכולתי לזוז.
"אני מצטערת,אבל היית חייבת לדעת את זה,זה לא היה נכון לא לספר לך"היא התקרבה וחיבקה אותי.
"זה בסדר,תבכי עד שהכאב יעבור"היא אמרה וקיוויתי שזה יעזור.
אך הדמעות לא באו,אולי כי התת מודע שלי סירב להאמין והכחיש זאת או שאני סירבתי להאמין.
"את בטוחה?"הרפיתי מהחיבוק והבטתי בה.
היא הנהנה פעם אחת ונכנסנו לכיתות.
הייתי שקועה במחשבות,ציירתי במחברת כל שיעור ספרות.
המורה העסוקה לא הביטה בי ולכן השיעור עבר ללא הסחת דעתי.
"יהיה הכי נכון לדבר איתו"אמרה ג'ס כשנכנסנו לשירותי הבנות לדון על כך.
"מה אני יגיד לו?"שאלתי אותה.
היא לא ענתה וכך גם לא קרי ולא רוז.
"שפתינו חתומות"אמרו לבסוף והלכנו לחצר.
"אני לא יכולה יותר,אני הולכת לחפש אותו"קמתי והלכתי לכיוון אולם הספורט.
"ג'ו?איפה טוד?"שאלתי אותו,אך הוא התעלם.
חזרתי על אותה השאלה כמה פעמים עד שנשמעה תשובה "לא יודע"הוא ענה וחזר לעיסוקיו.
אם הייתי רוצה שלא ימצאו אותי,איפה הייתי מתחבאת?השאלה הדהדה בראשי מס' פעמיים.
לפתע נזכרתי במילים שלו לפני שבוע כשרק נהיינו ביחד "את רוצה ללכת מאחורי הציף הישן?יש שם פתח ואף אחד לעולם לא ימצא אותנו שם" בינגו.
כעבור דקה כבר עמדתי שם אך לא היה לי מספיק אומץ להיכנס.
'תהיי חזקה!' אמרתי לעצמי שוב ושוב.
ונכנסתי לשם סורקת את האזור שוב ושוב עד שקלטתי אותם.
הוא ישב שם וטרף למשהי את הפה ואז החולצה שלה התחילה לעלות וזה אותת לי שהגיע הזמן לגמור עם זה.
"טוד?"שחקתי את עצמי לא מאמינה.
בהתחלה לקח לו זמן להבין מה מתרחש ואז הוא קם והביט בי.
"אמילי,מה את עושה כאן?"שאל בלבביות.
"זה מה שאני שואלת אותך..אהובי"אמרתי בלעג.
"טוד אמרת שזרקת אותה,אז מה קורה פה?"נשמעו קריאות בת זוגתו החדשה.
'ג'וד הרסטון כמה צפוי'אמרתי לעצמי.
"תראי אמי זה לא זה,את לא האחת"הוא אמר מתחמק ממבטי.
"מתי התכוונת לספר לי את זה?כשתזרוק גם אותה בעוד שבוע?מתי?"דרשתי תשובות.
"את לא מתאימה לי.."הוא אמר מהורהר.
"כי אני לא אחת שאפשר.."לא יכולתי לסיים והבנתי שגם הוא הבין.
"אני לא בובה שאפשר למשוך לה בחוטים"הרמתי את קולי כועסת.
"תראי אני מצטער"אמר והיתקרב עלי וזזתי אחורה.
יצאתי משם עם דמעות,הרגשתי שליבי עומד להתמוטט.
נפלתי הרצה והדמעות הציפו אותי,כבר לא היא אכפת לי שכולם ידעו.
והוא היה שם,עם העיתוי המושלם שלו כרגיל................





מי ששואל את עצמו למה זה קורה כל כך מהר אז זה בגלל שזה קצר:P