סתם עוד סיפור

היי חזרתי והפעם ברצינות!

אני יודעת שהזנחתי בלוגים שקראתי בהם סיפורים<אתם הקוראים הקבועים..> ולא הגבתי/קראתי בפוסטים שלכם:\
אז אני מזה מצטערת!

אני מקווה שהכל יחזור לשיגרה כי יש לי סיפור חדש^^
והסיפור של סאסקה..בנתיים אני ישאיר אתו כך:]

פרק א-"ככה החיים כאן"

"אם היה ביכולתינו לראות את מעשינו כפי שאחרים רואים אותם מהצד,לא הינו טועים פעמיים.
ואם היה בכוח האדם לשנות את העולם,האם זה היה לטובתו בלבד,הרי מי לא ידאג לנפשו כל עוד חי הוא?
או אוליי העולם היה נהפך למקום טוב יותר כי ידע שהגורל מונח על כתפיו אם יבחר להאמין ואם לא.

האם את האפלה יחליט להשליך לתהום עמוק?וידאג שלא תחזור אל פני העולם?או ימעיט בערכה שלה ויעזוב.
דבר טוב בא רק על ידי הקרבה,כוח הרצון הוא רק הנווט המשני של מצפונינו.
וכמובן שלכל אלה לא תיהיה התשובה עד היום בו יוחלט לשנות את פני הדברים.."

 
"המעשים שלנו הם ידי הגורל"אמרתי בהקשנות.
"הגורל!?שטויות,רק שוטה יאמין בכך"אמר אמיל בפשטות
"אז איך תסביר את זה שהאפלה מצאה את מקומה כאן בעולמינו?הרי לא כך היו פני הדברים לפני שנים"אמרתי בגאווה
"לפני שנים?"הוא גיחך,"אם תשאלי אותי העולם היה כך מאז ומתמיד..כך היו פני הדברים וישארו"אמר אמיל בהחלטתיות.
"הגורל הוא כוח!והעובדות הנתונות הם המוביל לפתרון"אמרתי בחשש,שמה עלול להיתרגז בלי סיבה.
הוא נעמד ליד חלון החדר הקטן והחשוך ואמר"ליילאן!אנחנו לא בני 3,הדמיון זה לא יותר מסתם אשליה,הזמן להיתבגר"הוא הסיט את מבטו מהחלון אחרי רגעים ספורים.
בחוץ שוררה אפלה עמוקה,רחש לא נשמע משום עבר והדממה מצאה את מנוחתה.
בכי מר נשמע שם לרוב והקובר שנושא אימו את הגופות של המתים ששרויים בכל פינה.
"רק עם החיים היו אחרת!כל זה לא היה קורה!היינו חיים בבית גדול ו.."היא החלה לבכות ולא הצליחה לסיים את דבריה.הוא הבין למה היא התכוונה וניגש כדי לחבק אותה.אנשים רבים עיבדו אנשים יקרים,וכי זה נמשך כל הזמן מאז שהוא זוכר את עצמו.
אלפי ילדים יתומים היו יושבים בפינות המורחקות ומחפשים מחסה..האוכל שאכלו היה שאריות שמצאו בפחים וכל פרור אחר היה מתקבל על הדעת.
גם הוא לא זכה לראות את הוריו שעיבדו את החיים שלהם הוא זכה,אך הוא לא זכר אותם ובכך יתבייש.
אם היה יכול לראותם לדקה ספורה היה אסיר תודה במשך כל חייו על כך,אך כול החלומות האלה הם תעתועים.

החיות נעלמו מהארץ לפני שנים,איש לא ידע מה פשר הדבר והיכן נמצאות וכולם ישבו וחיכו לנפלאות.

"יום יבוא והשמש תזרח לה ברקיע!ואז הימים הנוראים יעלמו להם לתמיד ואז נוכל סוף סוף להיות מאושרים!להרגיש את חמימות השמש שצבעה כצבע זהב טהור,נוכל לאהוב,להיות שמחים ולפנות מקום לרגשות אחרים שאינינו יודעים אותם"הוא לחש זאת באוזני.
חייכתי,הרגשתי שיש עוד תקווה!יום יבוא והכל יהיה אחרת!ואיש אינו יוכל לקחת את זה מהם.. כל עוד הם מאמינים.

תגובות?

פרק 2 יצא עד יום שישי ה13.10