תמיד ידעתי שאני אוהבת אותך קצת יותר משאני אוהבת את כל שאר החברות שלי, ובאיזשהו מקום ידעתי שזה לא אפלאטוני לגמריי. ידעתי אבל המשכתי בחיי, כי לא באמת יכולתי לעשות שום דבר לגביי זה חוץ מלהמשיך להיות חברה שלך.

זה לא היה מיני. מה שהיה לי כלפייך היה טהור לגמריי, הכי טהור שיש. כל כך טהור שהיה לי אפילו נוח להתעלם ממה שזה באמת היה, ומהגודל שלו.

אבל באמת שלא כאב לי, נהנתי פשוט להיות בחברתך ולדבר איתך. להיות חלק, אפילו הכי קטן, מהחיים שלך. 

בכל הזמן הזה כן ניסיתי להיות עם אנשים אחרים, להרגיש אליהם משהו, ולפעמים אפילו הצלחתי, אבל זה לא היה זה. כשהייתי עם א והיא שאלה אותי עלייך, נראה לי לרגע שהיא מקנאה, וחשבתי, אבל למה היא מקנאה? הרי זה ברור שאני בחיים לא אוהב אותה כמו שאני אוהבת אותך. זה לא היה אותו דבר.

עכשיו כשאני מסתכלת לאחור, אני לא צריכה לשמור את הרגשות שלי בבטן יותר. נשבר לי הלב, אבל לא יכולתי להגיד לך את זה. אם להגיד את האמת, באותו הזמן לא הבנתי שזה מה שקרה. אבל כן אמרתי דברים מאוד מוזרים וידעתי שהם היו מוזרים מהרגע שהם יצאו לי מהפה. ואת היית כל כך מבולבלת.

נפגעתי נורא כי אהבתי אותך נורא, והחיים הוכיחו לי אחת ולתמיד שהעולם לא יכול לעבוד ככה. ואת לא שלי. ואני סתם עוד חברה, שאפשר להחליף בכל שמוקרית אחרת עם תחביבים דומים.

זה קצת עצוב. או שמאוד עצוב. אני כזאת הומואית אומללה. לא מרשה לעצמי להרגיש את מה שאני מרגישה, ודוחקת הכל למטה שנים על גבי שנים.

רק ממש לאחרונה קיבלתי את עצמי, והבנתי שזה בסדר להיות מה שאני. תמיד ידעתי שזה בסדר, אבל לדעת זה לא להבין. ואמרתי לאמא ואמרתי לאחותי, ואני מוכנה להגיד לכל הסביבה שלי, אבל אני עוד מפחדת נורא. אז הכל יבוא בזמנו.

ועם ההבנה הזאת, כל כך הרבה דברים בחיים שלי נהיו ברורים יותר. הרגשות שלי כלפייך, האינטראקציות שלי עם אחרים. למה כשהייתי עם בנים הרגשתי כאילו אני עושה את זה כי אני חייבת, וכשהייתי עם בנות הכל הרגיש נכון.

אבל אני לא כועסת יותר. אני רק מאוכזבת. ממך, מעצמי. אני יודעת שאם אני הייתי בסיטואציה שלך הייתי נלחמת על החברות שלנו, אבל החברות שלנו הייתה חשובה לי הרבה יותר משהיא הייתה חשובה לך. ואם תקראי את זה ותרגישי מוזר, את לא צריכה לדאוג. לי זה תמיד הרגיש כמובך מאליו, משהו מעורפל שיושב מאחורי פרגוד, בחושך, בשקט, משהו בלי שם. וזה לא ייצא. זה יישאר שם עד שזה ימות. פשוט עכשיו הצצתי פנימה ודיברנו קצת, ולמדתי איך קוראים לו. אבל זה באמת לא ישנה כלום.

גרמתי לזה להישמע מוזר.