היי פינאט, זו אני, האמא השניה שלך. עוד לא החלטנו איך תקרא לנו כשתגדל, אני בטח אכתוב כאן כשנחליט. אמא1 אומרת שבשבוע הבא אתה מתחיל לשמוע וזה ארוע משמח, לדעת אפשר להתחיל לתקשר איתך לפני שאתה יוצא לאוויר העולם. ואם לתקשר, למה לא בכתיבה? זה בטח יהיה שוס רציני לתת לך לקרוא את הדברים האלו בעוד חמש שנים בערך...
טוב, לפי הספירה שלי אתה בן חודשיים ויומים, אבל לפי חישובי השבועות אתה בן חודשיים וחצי. זה לא משנה כל כך. קיבלנו אותך במתנה ב-21 במרץ דרך הזרעה בבית החולים, אחרי חצי שנה של עבודה. אתה יודע שזה יצא יום לפני היומולדת שלי? איזו מתנה אתה!
באולטראסאונד הראשון ראינו רק לב. היית כל כך קטנטן וזה היה מרגש ומפחיד, נפלא ונהדר בו זמנית. עוד כמה שנים אתן לך רשות לראות את הסרט "הנוסע השמיני" ואז תבין למה כשראתי משהו חי ופועם ברחם של אשתי הרגשתי גם פחד. אחרי שבועים אמא1 עשתה עוד אוטראסאונד וכבר גדלת מאד ולא היית רק לב, אז קראנו לך פִּינַאט.
לפני שלשה ימים ראינו אותך בפעם השלישית בבדיקה שגרתית. איך גדלת! פי ארבע מהפעם הקודמת ועבר רק חודש... צפת לך ברחם, ישנוני. אמא1 שאלה את הרופא מתי תתחיל לזוז והרופא אמר שאתה יכול לזוז כבר עכשיו! הוא העיר אותך קצת וישר הסתובבת לכוון המצלמה וניסית לרמוז בעדינות שנעזוב אותך בשקט.. מצטערת חמודי, אבל לראות אותך מזיז את הידים והרגליים כמו חתלתול קטן היה שווה את ההפרעה :)
החלטתי לכתוב לך מכתבים ולתעד אותך תוך כדי תחילת החיים.
זהו תחילתו של מסע עבורינו, אני בטוחה שתהנה!
אמא2
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של peanut