פינאט יקר,
האמהות שלך חוגגות הרבה דברים בחודשים האחרונים ומרוב חגיגות איבדתי את קולי.
הכל התחיל בחתונה על צלע הכרמל. חופה שנמשכה שעה וחצי וריקודים עוד שעתיים ואני אמא2 רגישה שכמותי פיתחתי כאב גרון כאילו שהחורף לא עבר אותנו זה מכבר. בבית הספר (סיפרתי לך כבר שעשיתי ניסוי והייתי מורה לשנה פעם?) התלמידים חגגו סוף שנה ואיבדו את הריכוז כך שהייתי צריכה לדבר אליהם הרבה וכך קולי נעלם...
אני חווה את העולם כמוך קצת- מקשיבה כל הזמן ולא מדברת. אני מניחה שגם אחרי שתבוא לעולם נעבור איתך שנה שלמה ואולי שנה וקצת לפני שתתחיל לדבר איתנו. מעניין איך תתקשר איתנו. אני מנסה קצת שפת גוף והמחשה עם הידיים, כל הזמן נעזרת בתנועות של "כן" או "לא" וכמובן מצביעה וכאילו אומרת "את זה"...
קיבלתי שבוע מחלה להשיב את קולי ואני מצפה לו בכליון עיניים, בעיקר מפני שבסופו מחכה לנו האמהות שלך סוף שבוע נפלא בצימר. מה יש? גם אנחנו רוצות חופש לפני החופש הגדול, גם המבוגרים אוהבים לנוח ולהירגע, ללכת לבריכה ולקרוא ספרים באווירה נינוחה ובמקום שאינו ביתם הרגיל.
אתה בטח יודע שאנחנו אוהבות להתפנק בבית- בטח חינכנו אותך להתפנק איתנו.
אנחנו עושות לך יום כיף עם אמא במקום ללכת לגן ולוקחות אותך לים וסתם לטייל, נכון?
אם לא תזכיר לנו שקראת כאן... לא יפה.
שלך אמא2
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של peanut