לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מכתבים לפִּינַאט


מכתבים לעובר הגדל ברחם של אישתי. פלטפורמה בה אני חווה אמהות ומשתפת אתכם בנקודת ההשקפה שלי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

5/2008

כך איבדתי את קולי


 

פינאט יקר,

 

האמהות שלך חוגגות הרבה דברים בחודשים האחרונים ומרוב חגיגות איבדתי את קולי.

הכל התחיל בחתונה על צלע הכרמל. חופה שנמשכה שעה וחצי וריקודים עוד שעתיים ואני אמא2 רגישה שכמותי פיתחתי כאב גרון כאילו שהחורף לא עבר אותנו זה מכבר. בבית הספר (סיפרתי לך כבר שעשיתי ניסוי והייתי מורה לשנה פעם?) התלמידים חגגו סוף שנה ואיבדו את הריכוז כך שהייתי צריכה לדבר אליהם הרבה וכך קולי נעלם...

 

אני חווה את העולם כמוך קצת- מקשיבה כל הזמן ולא מדברת. אני מניחה שגם אחרי שתבוא לעולם נעבור איתך שנה שלמה ואולי שנה וקצת לפני שתתחיל לדבר איתנו. מעניין איך תתקשר איתנו. אני מנסה קצת שפת גוף והמחשה עם הידיים, כל הזמן נעזרת בתנועות של "כן" או "לא" וכמובן מצביעה וכאילו אומרת "את זה"...

 

קיבלתי שבוע מחלה להשיב את קולי ואני מצפה לו בכליון עיניים, בעיקר מפני שבסופו מחכה לנו האמהות שלך סוף שבוע נפלא בצימר. מה יש? גם אנחנו רוצות חופש לפני החופש הגדול, גם המבוגרים אוהבים לנוח ולהירגע, ללכת לבריכה ולקרוא ספרים באווירה נינוחה ובמקום שאינו ביתם הרגיל.

אתה בטח יודע שאנחנו אוהבות להתפנק בבית- בטח חינכנו אותך להתפנק איתנו.

אנחנו עושות לך יום כיף עם אמא במקום ללכת לגן ולוקחות אותך לים וסתם לטייל, נכון?

 

אם לא תזכיר לנו שקראת כאן... לא יפה.

 

שלך אמא2

נכתב על ידי אמא של peanut , 29/5/2008 17:25   בקטגוריות אופטימי, אהבה ויחסים  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כך התחלנו...


 

היי פינאט, זו אני, האמא השניה שלך. עוד לא החלטנו איך תקרא לנו כשתגדל, אני בטח אכתוב כאן כשנחליט. אמא1 אומרת שבשבוע הבא אתה מתחיל לשמוע וזה ארוע משמח, לדעת אפשר להתחיל לתקשר איתך לפני שאתה יוצא לאוויר העולם. ואם לתקשר, למה לא בכתיבה? זה בטח יהיה שוס רציני לתת לך לקרוא את הדברים האלו בעוד חמש שנים בערך...

 

טוב, לפי הספירה שלי אתה בן חודשיים ויומים, אבל לפי חישובי השבועות אתה בן חודשיים וחצי. זה לא משנה כל כך. קיבלנו אותך במתנה ב-21 במרץ דרך הזרעה בבית החולים, אחרי חצי שנה של עבודה. אתה יודע שזה יצא יום לפני היומולדת שלי? איזו מתנה אתה!

 

באולטראסאונד הראשון ראינו רק לב. היית כל כך קטנטן וזה היה מרגש ומפחיד, נפלא ונהדר בו זמנית. עוד כמה שנים אתן לך רשות לראות את הסרט "הנוסע השמיני" ואז תבין למה כשראתי משהו חי ופועם ברחם של אשתי הרגשתי גם פחד. אחרי שבועים אמא1 עשתה עוד אוטראסאונד וכבר גדלת מאד ולא היית רק לב, אז קראנו לך פִּינַאט.

 

לפני שלשה ימים ראינו אותך בפעם השלישית בבדיקה שגרתית. איך גדלת! פי ארבע מהפעם הקודמת ועבר רק חודש... צפת לך ברחם, ישנוני. אמא1 שאלה את הרופא מתי תתחיל לזוז והרופא אמר שאתה יכול לזוז כבר עכשיו! הוא העיר אותך קצת וישר הסתובבת לכוון המצלמה וניסית לרמוז בעדינות שנעזוב אותך בשקט.. מצטערת חמודי, אבל לראות אותך מזיז את הידים והרגליים כמו חתלתול קטן היה שווה את ההפרעה :)

 

החלטתי לכתוב לך מכתבים ולתעד אותך תוך כדי תחילת החיים.

זהו תחילתו של מסע עבורינו, אני בטוחה שתהנה!

 

אמא2

 

נכתב על ידי אמא של peanut , 24/5/2008 18:38  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  אמא של peanut

בת: 48

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , גאווה , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של peanut אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של peanut ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)