לאחר שיחתנו, המשכנו סאם ואני להסתובב מעט.

לאחר מכן סאם קיבלה טלפון.

הוא היה מאוליבר.

"סאם?" שאל בקול שקט.

"היי אולי. מה קורה?" ענתה בקולה הקופצני.

"אלכס איתך?" שאל, במין קול מבויש.

קפאתי על מקומי. סימנתי לסאם שתגיד לו שאני לא איתה. אך היא לא הקשיבה לי.

"כן.אתה רוצה לדבר איתה?" שאלה, עם זיק של שובבות בעיניה.

"הא...לא, סתם דאגתי לה, לא דיברנו מאז אתמול."

"היא בסדר. אין לך מה לדאוג." ענתה,עם מעט אכזבה בקולה.

"אז תמסרי לה דרישת שלום"

"היי אל, אוליבר מוסר לך דרישת שלום."

"בחזרה." אמרתי.

"היא מוסרת בחזרה אולי."

פתאום נשמעו צעקות.

"אולי,אני צריכה ללכת. נדבר יותר מאוחר." ירתה.

"סאם?!סאם?!מה קורה?!"

אבל סאם כבר ניתקה את השיחה.

~

אחרי הפגישה עם סאם, חזרתי הביתה.

"היי אלכס. איך היה?" שאלה אנג'ל בקולה המתוק.

"היה נחמד מאוד. ג'ו חזר כבר הביתה?" עניתי לה בקול מתקתק באותה המידה .

"לא. עדיין לא." ענתה.

"מדוע את מבשלת ארוחת ערב? הרי ג'ו אמר שייקח אותנו למסעדה לארוחת הערב."

"אוי, את צודקת. מה אני יעשה בלעדייך תגידי לי?" צחקה אנג'ל בצחוק מתגלגל.

נשמעה דפיקה בדלת.

"אני אגש." אמרתי לאנג'ל והתקרבתי אל הדלת.

כאשר פתחתי את הדלת, אוליבר עמד מולי.

"היי," אמר והסתכל עליי בעיניו החומות האדישות שהכרתי טוב כל-כך.

אוליבר, היה בעל שיער שחור, עם פסים של כחול, ופסים של אדום שדהו ובקושי נראים לעין.

תווי פניו היו עדינות, והפנטו אותי כל פעם מחדש.

"היי," החזרתי לו במבט חביב.

"איך את מרגישה?" שאל עם דאגה שהתגנבה לקולו.

"בסדר. ואתה?" החזרתי בקול שטותי.

"נהדר." ענה, והישיר אליי את מבטו.

הישרתי אליו את מבטי, עד ששני מבטינו נפגשו זה בזה. עבר בי רטט קופצני של שמחה ובלבול.

"בוא, תיכנס." אמרתי והובלתי אותו פנימה.

הכנסתי את ראשי למטבח ואמרתי לאנג'ל בקול שקט "אנג'ל, אוליבר אצלי, אנחנו נהיה בחדר שלי."

הלכנו לחדר שלי, סגרתי את הדלת, והפעלתי מעט מוזיקה.

"מה קרה מקודם שסאם ניתקה לי את השיחה?" שאל בקול מופתע.

"הא.. היינו בקניון וכלב אחד שיחק לה עם שקיות הבגדים." צחקקתי.

אוליבר פרץ בצחוק ואני הצטרפתי אליו.

הטלפון שלי צלצל.

"היי" אמר קול מוכר.

זו הייתה סאם.

"היי סאם." עניתי בקול קופצני.

"אל, מה את מאושרת?" שאלה בקולה המוכר, הקופצני והשמח.

"אוליבר אצלי." עניתי, משועשעת.

"הא, אז אני לא אפריע לכם זוג יונים." צחקה סאם.

"אויש תשתקי." צחקקתי.

"להתראות." אמרה סאם, וניתקה.

אוליבר הסתכל עלי במבטו המוכר, המבט שלא שחכתי, שתמיד זכרתי.

הוא התקרב אלי, יותר קרוב, יותר קרוב, עד ששפתינו כמעט נגעו זה בזו.

התרחקתי ממנו.

הוא הסתכל עליי בפליאה.

"לא." אמרתי בקול שקט.

"אני לא רוצה. לא מוכנה."

נשמעה דפיקה בדלת.

אוליבר התרחק ממני במהירות, ואני קמתי לפתוח אותה.

"היי אלכס, אני יודעת שרצית לצאת היום עם ג'ו, אבל יש לו פגישה במשרד והוא יחזור מאוחר. הוא אמר שנלך מחר." אמרה אנג'ל בקול טיפה מאוכזב.

"לא נורא. גם אם לא נלך זה יהיה בסדר." עניתי כדי שלא תתאכזב יותר.

היא יצאה מהחדר וסגרה אחריה את הדלת.

"מה דעתך שנצא שנינו, את ואני?" הציע אוליבר בקולו החמוד.

"בסדר." עניתי , ונתתי בו מבט שמח.

"אנג'ל? אני יכולה לצאת קצת עם אוליבר?" שאלתי בקול הכי מתוק ומתחנן שהצלחתי לגייס.

"כן. בוודאי אלכס." ענתה, אפילו בלי להשתאות לרגע.

"תודה." עניתי.

החלפתי במהירות את בגדי. לבשתי ג'ינס בהיר יותר, ומשופשף , עם כמה קרעים בצדדים, וחולצת שרוולים שחורה ופשוטה, ויצאנו.

~

במרכז ניו-יורק, זה די פשוט למצוא מקומות ליציאה אליהם, השאלה, אם תוכל למצוא את המקום שבו תרצה לשהות. הלכנו לאחד מאולמות הקולנוע הגדולים, ולא מצאנו סרט מעניין לצפות בו.

עברנו לפיצרייה הקרובה, והתור שם בכדי לשבת היה עצום. לבסוף הלכנו לאחד מאולמות הבאולינג.

שיחקנו כמה משחקים, ולאחר מכן יצאנו לטיול רגלי באוויר הקריר של תחילת דצמבר.

"היי אלכס," אמר אוליבר בקול שקט.

"מה?" שאלתי בקול מופתע.

"למה ברחת לי מהמועדון אמש?"

לא עניתי לו. לא רציתי לענות לו.

"אם מפריע לך שאני שואל," אמר, כאילו נפגע הוא עצמו ולא אני.

"אז אני לא אשאל ונתייחס לזה כאילו כלום לא קרה.בסדר?" אמר עם מבט שואל בעיניו.

לא רציתי להסתכל על עיניו. ידעתי. ידעתי שברגע שאראה אותן אפרוץ בבכי, אשבר, אספר לו הכול.

לא רציתי להישבר, ובמיוחד לא לידו.

"לא, לא מפריע לי שאתה שואל. אני פשוט לא רוצה לדבר על זה. לא רוצה לדבר על זה עם אף-אחד. לא כרגע בכל-אופן." אמרתי בקול חלול.

"בסדר." ענה בקול חמים, וחיבק אותי את אחד מחיבוקי הדובי הגדולים והחמימים שלו.

נכנסנו למכוניתו של אוליבר, והוא הסיע אותי לביתי.

"תודה רבה." אמרתי בקול חביב.

"על מה? אני זה שצריך להגיד לך תודה שהסכמת לבוא איתי בכלל." אמר, מתחנף.

נשקתי על לחיו ונכנסתי הביתה.

לאחר שהתקלחתי ולבשתי את הפיג'מה שלי, ג'ו הגיע.

"שלום לכולם!" צעק וכל הבית רעד.

"היי ג'ו." אמרה אנג'ל, "אתה מוכן בבקשה לא לצעוק?!" צחקה עליו אנג'ל.

"אני?!צועק?! בטח התבלבלת ביני לבין מישהו אחר, קורה." צחק.

"היי ג'ו." אמרתי.

"הו, אלכס, מחר יש לנו פגישה עם עורך-הדין, אני לא זוכר בדיוק בנוגע למה. אבל יש פגישה. מחר ב-10 וחצי. את לא תלכי לבית-הספר, זה לבטח ייקח לנו יום שלם." אמר.

"עורך-דין?" שאלתי, מופתעת.

~

איך היה?

תגיבו בבקשה.

אני.