היי, לפני הפרק אני רוצה להגיד תודה (:

עברו רק 10 ימים מאז הפרק הראשון ולמרות שאין תגובות, ישלי כבר 100 כניסות(:

אז תודה רבה.

מקווה שתהנו.

אני.

בדיוק באמצע ינואר.

פרק 4.

"טום?!"

טום היה הידיד הכי טוב שלי, בזמן שגרתי עם ההורים שלי באנגליה, הוא הכיר אותי הכי טוב, וידע עליי כמעט הכול.

"מה אתה עושה פה?!" שאלתי בפליאה.

"מה אני עושה פה?" אמר, ושפשף את שערו הכחלחל הפרוע "טוב, החלטתי לבוא לתפוח הגדול. מה את עושה פה?" שאל.

"מזמינה פיצה?" צחקתי.

"צודקת."

"אז, האם אתה יכול לתת לי 3 משולשים עם זיתים, ואחד ללא תוספות?" שאלתי עם חיוך על שפתי.

"בוודאי. מה זה אלכס? נשארת רזה וקיבלת תאבון ענק?" צחק.

"לא, אני כאן עם בן-דודי,ג'ו." אמרתי, והצבעתי עליו.

"הא. אז, איפה את מתגוררת בימים אלו?" שאל.

"קרוב לים, כמו שאני הכי אוהבת." אמרתי, מחייכת. "ואתה?" שאלתי אותו.

"אני גר אצל דודה שלי, פה מעל לפיצרייה." ענה.

"כמה זמן אתה כבר כאן?" שאלתי.

"מהיום, ב-10 בבוקר." צחק.

"נו, אני לא מתכוונת בפיצרייה." צחקתי, "אני מתכוונת בניו-יורק."

"מאז אתמול ב-11 בערב." ענה, והכניס את הפיצה לתנור.

"אז מה אלכס? כבר התאקלמת פה? השגת חבר חדש? חברות?" צחק.

"חברות יש, ידידים יש, אבל חבר אין." אמרתי, מהרהרת על ליל אמש עם אוליבר. "ואתה? הספקת להכיר מישהו?"

"כן, הכרתי אתמול כמה ילדים, הם באו לפיצרייה בלילה." ענה.

"צפוי." חייכתי. "אני צריכה להכיר לך את סאם. אתם דומים. מאוד. לשניכם יש שיער בלונדיני, טוב לך היה, ועור לבן שמסנוור אותך רק אם מסתכלים עליו." צחקתי.

"אני אתקשר אלייך, את עם אותו המספר נכון?" שאל בקול מתוק.

הנהנתי.

הוא הוציא את הפיצה מהתנור, והגיש לי אותה.

"בבקשה נסיכה." אמר.

"כמה פעמים אמרתי לך לא לקרוא לי נסיכה?" אמרתי לו, בקול עצבני למדי.

"מצטער, אבל זה מה שאת לא?" שאל.

"לא, טום. אני לא." אמרתי, ועכשיו הכעס התגנב לקולי.

"סליחה אלכסי." אמר בקול מתנצל.

"גם לא אלכסי." אמרתי.

"אז איך אני אמור לקרוא לך?!" צחק.

"מה דעתך על אלכס?" שאלתי.

"אבל אלכס זה משעמם." צחק.

"אבל אלכס זה השם שלי." אמרתי. "אז מה דעתך למצוא משהו אחר, רק לא אלכסי!או נסיכה!או אלכסה!" צחקתי.

"בסדר,בסדר. נחשוב כבר על משהו." אמר, ופנה ללקוח שעמד על-ידי.

"ביי טום." צחקקתי.

"ביי לכס." אמר.

"הו, הינה, אתה רואה שאתה יכול למצוא כינויים יותר נורמאליים?" צחקתי.

"כן!" אמר, מתגאה.

"הו, סוף-סוף הגיע הפיצה!" צחק ג'ו.

"כמה זמן אתה כבר מחכה? 5 דקות?" שאלתי.

"כן, אבל אני רעב!" צחק.

"מה?!רעב?!" צחקתי, "הרי מאז אכלת ארוחת בוקר ענקית עברו רק 5 שעות!"

"אז מה? יש לי קיבה גדולה, היא צריכה לאכול כל 4, 5 שעות." אמר וצחק צחוק רועם.

"היית יכול לשמור את המידע הזה לעצמך ג'ו." אמרתי וצחקתי.

~

"בסדר. אין בעיה. אנחנו נגיע."

כשנכנסנו הביתה אנג'ל דיברה בטלפון.

"לא, אין לך ממה לדאוג ג'ניפר. אנחנו נהיה שם בהקדם האפשרי!" אמרה אנג'ל.

"בסדר, להתראות ג'ן." אמרה, וניתקה.

"מה קרה?" שאל ג'ו את אנג'ל.

"זו הייתה ג'ניפר." אמרה אנג'ל.

ג'ניפר, הייתה אחותם הגדולה, היא הייתה גדולה מהם בכשלוש או ארבע שנים.

"היא מתחתנת עוד שבועיים! שחכתי מזה לגמרי!אם היא לא הייתה מצלצלת היינו מפסידים את זה!"

"איך יכולת לשכוח מג'ניפר?" גיחך ג'ו.

"כן ג'ו, כאילו שאתה זכרת!" צעקה אנג'ל, אבל לא בקולה הצחוק כתמיד, אלה בקול רוגז באמת.

"בסדר,בסדר. מתי אנחנו צריכים להיות שם?" שאל ג'ו.

"החתונה עוד שבועיים, היא אמרה שזהו רק הטקס, לא המסיבה. אבל היא ביקשה שנגיע לפחות שבוע וקצת לפני. אני לא יודעת מה לעשות!" אנג'ל נכנסה לפאניקה, כמו תמיד במצבי לחץ.

"אנג'!תירגעי." צעק לעברה ג'ו. "ממה את כל-כך מודאגת?!" שאל.

"מזה שהיא אמרה שזה רק למשפחה, ללא בני דודים. רק אנחנו, אמא, אבא, והדודים, וכך גם מצד החתן. מה אנחנו עושים עם אלכס?" שאלה.

"מה הבעיה איתי?" שאלתי. "אני יכולה ללכת לסאם, או לאוליבר." עניתי בפשטות.

"באמת?" אמרה.

"כן. מדוע את כל-כך מודאגת?אני יכולה להזמין את שניהם לישון כאן אצלי במהלך השבוע הזה, גם ככה, מחר מתחילה חופשת חג-המולד. אז אין לנו בית-ספר או משהו כזה. אני לא חושבת שזה יהווה בעיה כלשהיא." אמרתי, וחיוך גדול נפרס על פני בכדי להרגיע אותה.

"את יודעת מה? זה רעיון מצוין." אמר ג'ו מחויך, "אבל אלכס. בלי מסיבות." אמר בנהימת אזהרה.

"בסדר, בלי מסיבות." עניתי.

"אז ככה. את תצלצלי לסאם ואוליבר, שיבואו לפה. וג'ו, אתה תצלצל בבקשה לשדה התעופה, תזמין לנו שני כרטיסי טיסה לאוקלנד." אמרה אנג'ל, רגועה יותר.

"אין בעיה המפקדת אנג'!" צחק ג'ו.

"נו קדימה! למה אתם מחכים?!" אמרה.

"בסדר,בסדר. רק תירגעי, בבקשה ממך!" אמר ג'ו. "אני לא יכול לסבול את זה שאת בלחץ, האוכל לא יוצא לך טעים ככה!" אמר ג'ו.

"אוכל?! על זה אתה חושב עכשיו?! הרגע אכלת שלושה משולשי פיצה!" צחקתי.

"זה לא היה הרגע. זה היה לפני 3 שעות לפחות!" אמר.

"אתה משהו מיוחד, מה ג'ו?" גיחכה אנג'ל.

"אם לא הייתי משהו מיוחד, הייתי ג'ו?" צחק.

"לא כנראה שלא." אמרנו אני ואנג'ל יחד, וצחוק גדול התפשט בבית.

"היי סאם." אמרתי לשפופרת הטלפון.

"היי אל. מה קורה?" אמרה בקלילות.

"בסדר גמור, אני יכולה לבוא אלייך עכשיו?" אמרתי.

"כן, בוודאי, בואי." אמרה בקול מאושר.

"אז אני יוצאת." אמרתי, וניתקתי.

"היי אנג'ל, אני הולכת לסאם, אני אעזור לה להתארגן עם הדברים, בסדר?" שאלתי.

"כן, בוודאי." אמרה.

~

הגעתי לבית של סאם, ואמה פתחה לי את הדלת.

"היי אלכס." אמרה.

"היי, סאם בחדרה?" שאלתי, מבוישת.

"כן, את יכולה ללכת." אמרה.

"אלכס!" קפצה עליי סאם, וחיבקה אותי.

"סאם!" חיבקתי אותה בחזרה.

"מה נשמע?" שאלה.

"בסדר. מה איתך?"

"נהדר. איך היה אצל עורך-הדין?"

"בסדר, הוא קבע לנו עוד פגישה."

"את לא תאמיני איזה בחור חמוד פגשתי אתמול בפיצרייה הצפונית!" אמרה בהתרגשות.

"האם קוראים לו טום?" שאלתי צוחקת.

"כן, איך ידעת?" שאלה, מופתעת.

"ויש לו שיער כחלחל ועניים אפורות?" צחקתי עוד יותר.

"כן...מה? איך ידעת?" שאלה, מופתעת עוד יותר.

"הוא היה הידיד הכי טוב שלי באנגליה." חייכתי.

"הא, ואם אני אצא איתו, זאת תהיה בעיה כלשהי?" שאלה, עם מעט אכזבה בקולה.

"טום, הוא בסך הכול ידיד שלי. כרגע, אני חושבת שאני מתחילה להתאהב יותר ויותר באוליבר. אז את יכולה לצאת עם טום." אמרתי בפשטות.

"מה?! מתחילה להתאהב באוליבר?! איך לא סיפרת לי דבר כזה?! את רוצה שאני אחטוף שבץ או משהו כזה?!" צעקה עליי.

"היי, תירגעי!למה כל האנשים סביבי כאלה היסטריים?" צחקתי.

"היי! אני לא היסטריית!את משוגעת שאת לא מגלה לי דברים כאלה!נו, אז איך היה אתמול?" שאלה בטון מסתקרן ועניים נוצצות.

"היה נפלא. יצאנו לאולם הבאולינג, ולאחר מכן לטיול קצרצר." עניתי.

"רגע, לא הייתה נשיקה? לא היה כלום?" שאלה מאוכזבת.

"היה ניסיון. לא יותר מזה." עניתי.

"הוא דחה אותך?!" שאלה מופתעת.

"לא. אני דחיתי אותו." אמרתי.

"מה?! למה?!"

"כי אני לא הייתי בטוחה בעצמי. עכשיו לפחות אני כן." חייכתי לעברה.

"יופי. לפחות עכשיו את בטוחה. " צחקה.

"הו, סאם. ג'ו ואנג'ל טסים מחר לאוקלנד לתקופת זמן של בערך שבועיים. אז הם אמרו לי להזמין שני חברים שיבואו אלינו לאותו הזמן. מה דעתך לבוא אליי?" שאלתי עם חיוך.

"בוודאי. זאת לא שאלה, זאת עובדה!" אמרה בחיוך רחב. "רגע, ומי השני? אוליבר?" אמרה במבט מסוקרן.

"אלה מי?" צחקתי.

"שאלת אותו כבר?"

"לא, תכננתי ללכת אליו אחרי זה."

"אז למה את בדיוק מחכה?!לכי כבר!אחרי זה תבואו לאסוף אותי, אני אארגן את המזוודה שלי."

"בסדר גמור." חייכתי לעברה.

היא ליוותה אותי לדלת.

"ביי, ובהצלחה!"

ביי, ועל מה?" שאלתי, אבל היא כבר סגרה את הדלת.

~

הגעתי לבית של אוליבר, ודפקתי על הדלת.

"היי אולי." אמרתי לו בקול מתוק.

"היי אל! מה את עושה פה?" חייך אליי.

"באתי לבקר אותך קצת." עניתי בחיוך.

"בואי, היכנסי." אמר, והכניס אותי.

הוא הוביל אותי לחדרו.

"את רוצה משהו לשתות?" שאל.

"לא, זה בסדר." עניתי בחיוך.

התיישבתי על המיטה, והוא לידי.

"היי אולי, רציתי לשאול אותך משהו." חייכתי לעברו.

"מה?"

"אנג'ל וג'ו נוסעים לאוקלנד לתקופה של בערך שבועיים, ותהיתי.."

"אני בא." אמר וצחק.

"יופי." שמחתי.

"הם נוסעים אפילו היום בערב, האם תבוא כבר עכשיו?" חייכתי.

"כן, בוודאי, אני אארגן תיק, ונצא." אמר.

"יופי." חייכתי אליו. " הא, וסאם אמרה שאם אתה בא, אז שנעבור לאסוף אותה גם." גיחכתי.

"אין בעיה." אמר עם חיוך.

לפתע, הסתכל עליי במבט מוזר.

לא המבט הרגיל האדיש היה לו תמיד בעניים, במבט שונה.

לפני שהבנתי מה קורה, תפס אותי, ונישק אותי.

~

נו?

איך היה?

אני.3>