לא התנגדתי לו.

התמסרתי לנשיקה הזאת.

אך הוא התנתק ממני, עם מבט נבוך בעיניו, משתדל שלא הסתכל על עיניי שלי.

"מה קרה?" שאלתי אותו.

"לא יודע. אתמול התנגדת. אז חשבתי שאולי זה לא בסדר שאני עושה את זה." אמר , נבוך.

"לא, זה בסדר." אמרתי, נבוכה אף יותר ממנו.

והוא המשיך לנשק אותי. כאילו כלום לא קרה.

~

נכנסנו למכוניתו של אוליבר ונסענו לביתה של סאם.

החלטתי לצלצל לסאם ולבקש ממנה לרדת למטה.

"סאם?" אמרתי.

"היי אל," אמרה.

"את יכולה לרדת?" שאלתי בקול שמח.

"את ואולי כבר למטה?"

"כן."

"טוב, אני יורדת." אמרה וניתקה.

סאם נכנסה למכונית.

"סאם!כמה מזוודות הבאת?!את באה אליי לשבועיים בקושי, וגם את גרה חמש דקות מהבית שלי." גיחכתי.

"אז מה? זאת סיבה לא להביא איתי בגדים?" צחקה.

"יש לה בבית מכונת כביסה ומייבש כביסה את יודעת סאם." צחק אוליבר.

"אז מה? מזוודה אחת לבגדים השנייה לנעליים."

"אז בשביל מה השלישית?" צחקנו אני ואוליבר.

"בשביל איפור." אמרה.

"סאם, אני בחיים לא אבין אותך." אמר אוליבר והחל לצחוק.

הטלפון שלי צלצל לפתע.

"לכס?" אמר הקול.

"כן?" שאלתי.

"היי, זה טום, מה שלומך?" אמר.

"הא, טום. בסדר, ואיתך?" שאלתי.

"טום?" לחש לי אוליבר ונעץ בי מבט מופתע.

"טום?!" אמרה אלכס, מופתעת אף יותר.

"את רוצה אולי לצאת היום בערב?" שאל.

"אני לא יכולה. אני הולכת לסרט עם חברה שלי וחבר שלי." אמרתי, מגחכת לעצמי.

"חבר שלך?!" התרעמה סאם.

"מה את מופתעת סמנתה?" צחק אוליבר.

"היי, אל תקרא לי סמנתה, אתה יודע שאני שונאת את זה." התרגזה סאם.

"חשבתי שאין לך חבר," אמר טום, נפגע מעט.

"נכון. כי בצהרים לא היה לי חבר. עכשיו יש לי חבר." חייכתי והסתכלתי על אוליבר.

"היי, מה אני מפספסת פה?!" צעקה סאם.

"רגע, את מכירה את סאם?!הבלונדינית עם הצמות?!" צעק טום.

"כן, סאם היא חברה טובה מאוד שלי." חייכתי לעברה.

"אז אותה רצית להכיר לי?" צחק טום.

"כן, אתם מכירים?" התנהגתי כאילו אני לא יודעת.

"כן, נפגשנו אתמול. את יכולה להעביר לי אותה?" שאל.

"כן דקה. סאם! טום רוצה לדבר איתך." אמרתי צוחקת.

"רגע, אני יכול להבין מי זה טום?!" צעק אוליבר.

"כן, עוד מעט, עכשיו תתרכז בדרך, כי אם ג'ו יראה איך שאתה נוהג, אני לא חושבת שהוא ירשה לך להישאר קרוב אליי בזמן קרוב." צחקתי ונתתי לו נשיקה על לחיו.

~

כפי שציפיתי, ג'ו עמד ליד החלון, חיכה לראות שאגיע.

"היי אנג'ל, ג'ו. הבאתי כבר עכשיו את סאם ואוליבר." צחקתי לעברם.

"היי ג'ו, היי אנג'ל." אמר אוליבר בקול ביישני.

"היי ג'ו, היי אנג'ל," אמרה סאם בקול קופצני ושמח.

"מה שלומך סאם?" חייכה אליה אנג'ל.

ג'ו בחן מכף רגל ועד ראש את אוליבר. כאשר חושבים על זה, זאת בעצם הפעם הראשונה שג'ו רואה את אוליבר.

"ג'ו! תפסיק!" לחשה לו אנג'ל.

"להפסיק מה?" החזיר לה.

"להפסיק לבהות באוליבר!מה אתה חושב שאלכס לא רואה?!היא רואה וזה ממש לא נעים לה!תפסיק!"

"טוב, בסדר." אמר. "סאם? את השתגעת?! מה את צריכה 3 מזוודות?! רק באת לכאן לשבועיים, והבית שלך במרחק 5 דקות! אני ואנג'ל לוקחים 2 מזוודות יחד, ואנחנו נוסעים לשבועיים!באוקלנד! את נורמאלית?!" צחק ג'ו.

"כן, מזוודה אחת הולכת לבגדים, השנייה לנעליים והשלישית..."

"לאיפור!" צעקה אנג'ל, "אלא מה?! אתה עדיין לא מכיר את סאם?" צחקה.

"טוב, אני בחיים לא אצליח להבין אותך סאם." צחק.

"טוב אל, את יכולה אולי לעזור לי להעביר את המזוודות?" שאלה סאם.

"כן, בוודאי." אמרתי.

"הא אלכס, סאם תישן בחדר שלי ואוליבר בחדר של ג'ו, כך שלא תצטרכו כולכם להצטופף בחדרך." אמרה אנג'ל בחיוך.

"נפלא! יהיה לי מקום לבד!" צחקה סאם.

"סאם, אני ממליצה לך בחום, הירגעי!" צחקתי.

הובלתי את סאם לחדרה של אנג'ל ואת אוליבר לחדרו של ג'ו, לאחר מכן יצאנו למרפסת.

"אוקי, עכשיו, אתן יכולות בבקשה להסביר לי מי זה טום?!" גיחך אוליבר.

"בחור, עם שיער כחלחל, ועניים אפורות, חמוד, מתוק ומקסים." אמרה סאם בקול חולמני.

"הא, סאם? לא נסחפת מעט?" שאלתי, צוחקת.

"ומה הקשר שלך אליו?" שאל אוליבר.

"הוא היה הידיד הכי טוב שלי באנגליה, הוא יודע עליי כמעט הכול, ומכיר אותי טוב מאוד אפשר לומר." עניתי.

"והוא יודע גם את העובדה שיש לך חבר?" חייך אוליבר והדביק לי נשיקה קלילה בכדי שג'ו ואנג'ל לא יראו.

"כן. הוא יודע." עניתי ומסתכלת על סאם, שהייתה שקועה במחשבות וחלומות.

"אנחנו נצטרך להעיר אותה בשלב מסוים אתה יודע." לחשתי על אוזנו.

"כן, השאלה איך היא תגיב." לחש בחזרה.

"בוא פשוט ניתן לה להתעורר לבד, אני לא רוצה להיות בסביבה של סאם כשהיא עצבנית." עברה בי צמרמורת למחשבה על סאם כעוסה. התחלתי לצחוק ואוליבר הצטרף אליי.

"היי,למה אתם צוחקים?" שאלה סאם, מופתעת.

"סתם." עניתי תוך כדי צחוק.

"היי, גם אני רוצה לצחוק!" התפרץ ג'ו באמצע.

"אז תצחק." עניתי לו, משועשעת.

"טוב, אנג' שואלת אם אתם רוצים לאכול ארוחת ערב פה, או בבית.

"אני חושבת שפה. זה יהיה בסדר מצדכם, נכון?"

אוליבר וסאם הנהנו שניהם.

"אוקי, אני מקווה שאתם אוהבים ספגטי." צחקק ג'ו, "אל, בואי תעזרי לי להביא צלחות מפיות וסכו"ם." אמר.

"אני תכף באה." אמרתי, ונכנסתי חזרה לבית.

"אלכס, את רוצה לספר לי משהו?" לחשה לי אנג'ל בקול משועשע.

"כגון?" החזרתי לה לחישה משועשעת.

"כגון, משהו עלייך ועל אוליבר?" צחקה.

"הא, כמו זה שהייתה לנו נשיקה אצלו בבית? ושעכשיו אנחנו חברים?" צחקתי.

"כן, משהו כזה." צחקה גם היא.

"אז הינה, אני מספרת." אמרתי, מגחכת.

"יופי. היי אלכס, בלי שטויות. ואת יודעת למה אני מתכוונת." אמרה, בטון מזהיר.

"אל תדאגי. באמת. אני אפילו לא מרגישה מוכנה לזה."

,"יופי, כי בגילך את אפילו לא אמורה לחשוב על זה. ואלכס, בלי מסיבות ובלי אלכוהול." אמרה, בטון מזהיר עוד יותר.

"בסדר,בסדר. תירגעי בבקשה!בלי מסיבות ובלי אלכוהול. בסדר!" צחקתי.

"את רק נוסעת לשבועיים!" אמרתי.

"אבל זה די הרבה זמן. בכל זאת. טוב, הטיסה שלנו מחר אחרי הצהריים, אנחנו ניקח אתכם לבית הספר, נלך לקניות וניסע לשדה התעופה. אני אשאיר לך מה צריך לדאוג לו בבית בזמן שלא אהיה, בסדר?"

"אתם לא צריכים לקחת אונו לבית הספר, יש לאוליבר מכונית. ובסדר. אני יעשה את הרשימה שתיתני לי." אמרתי ופרסתי חיוך על הפנים.

"יופי. ועכשיו קחי את האוכל והצלחות, ולכי שבי עם אוליבר וסאם." אמרה חייכה, ונתנה לי דחיפה קלה בכדי ללכת לעברם.

"היי, יודעים במה נזכרתי?!" התפרצה סאם, עד שכמעט נפלו לי הצלחות מהיד.

"במה סמנתה?" אמר אוליבר בקול שהכי עיצבן את סאם.

"בזה שאתה דביל. שאתם שניכם חברים ואפילו לא אמרתם לי מילה!" צעקה.

"סאם!!! ג'ו עלול לשמוע אותך, ואז אוליבר אפילו לא יוכל להתקרב לכאן! אז תנמיכי את קולך בבקשה." יריתי לעברה.

"אופס.סליחה. ועכשיו אני יכולה לקבל פירוט איך זה שאתם חברים ואני אפילו לא יודעת על זה?!" אמרה בקול חלש יותר.

"מה?" המשיך אוליבר באותו הקול, וגיחך.

"היא רוצה לדעת איך זה, שבאותה השנייה לאחר המעשה לא צלצלתי אליה וצעקתי בקול רועם 'סאם!אני ואוליבר חברים!' הבנת?" גיחכתי.

"מי חברים?" התפרץ ג'ו וצלחת הספגטי בידיו.

*

איך היה?

אני.3>