ארגמן.

הייתי רוצה להעביר המחוגים אחורה בזמן.

לצוף באויר ולהגיע עד אלייך.

הרבה לבקש?

אני לא מאמינה באלוהים.

אבל לפעמים אני מבקשת ממנו דברים.

כפוית טובה שכמוני.

אני פשוט לא יודעת מי מגשים את החלומות.

ואלוהים הוא הדבר שתמיד פונים אליו.

אז זה בא לי בטבעיות.

ואבא אמר לי לבוא להדליק נרות של שישי.

עשיתי את זה במהירות. והלכתי.

הוא עצר אותי ואמר לי "תבקשי משאלה".

שאלתי אותו "למה?" והוא ענה,

"יום שישי, תבקשי משאלה..מה יש?"

אז עמדתי שם מול השלושה נרות שזרחו לי בפנים.

עמדתי וחשבתי רק על שתי בנות.

על ש', שהלוואי שתחזור אליי בקרוב. הלוואי שאני אשמע ממנה עוד השבוע.

הלוואי שזה לא הסוף של הקשר שלנו ושיש עוד למה לצפות ולקוות.

ולרוני, שהלוואי שהיא תהיה הישועה שלי.

הלוואי שהיא תהיה התקווה הקטנה הזו, האור שבקצה המנהרה הכל כך ארוכה הזו.

הלוואי שיקרה משהו בלתי צפוי איתה ופתאום הדברים יתחילו להשתפר.

או שסתם בכלל, שיקרה משהו טוב לשם שינוי בחיי.

שאמצא את האושר הזה שמסתתר לו אי שם בנבכי העולם

כי נדמה שהוא מתחמק ממני בכל פעם מחדש.

מעבר לזה,

הלוואי שאני אגלה את האמת לגבי מישהי מסויימת. ט'.

אחת הבחורות היותר מתוקות שהכרתי. חבל שיש בנינו מחסומים שאי אפשר להסביר כרגע.

אולי בעתיד הקרב ובא הם יפרצו.

מקווה שאני אקבל את מה שארצה לראות ולא להתבאס על משהו שיכול להתברר כאשליה אופטית ותו לא.

אז..

עם המון תקווה למחר ולהמשך השבוע ובכלל,

אני מקווה שננחיל רק הצלחה. בכל אחד מן הנושאים.

כולי צפייה משום מה, מתרגשת כמו שלא קרה לי המון זמן.

אך אסור לי לשכוח אף פעם "כגודל הציפייה - כגודל האכזבות."

המשך שבוע טוב לנו.