מרגישה כאילו החיים שלי מתחלקים לאט לאט לכמה חלקים נפרדים.
לא יודעת איך ומתי זה התחיל, אבל המשחק הזה מעייף אותי.
שוקלת לפרוש בהפסד מר ומייגע.
כבר לא כל כך אכפת לי, תאמת. נלחמתי כל כך הרבה בתחנות רוח שכל שידעו זה רק להסתובב ולהסתובב.
ואני כבר עפתי עם כיוונן לאלפי עזאזל. ונמאס.
והגיע הזמן לעצור את המשב. כי נטשו כוחותיי את גופי ואיני סוחבת עוד.
הספקת להוציא אותי מכליי.
ראית מה זה?
היום נתתי לך את אחת ההצגות היותר טובות שלי.
בטח את יושבת לעצמך מול המסך ומגחכת לעצמך. כמה טיפשה הייתי.
ושוב ושוב אומר זאת לעצמי לאחר שאעשה מעשה חסר תובנה.
מה אעשה? אובדת עצות אני וחסרת אונים.
ואת? הפכת אותי לעבד לרגלייך מבלי לשים לב.
נהנית מהתחינה, הדמעות והכאב שלי.
מתרפסים לפנייך, אינסופיים.
לא מעוניינים להיגמר. ואם כבר, אז רק בך.
כל עולמי התרכז בך.
וחיי התנקזו למקום אחד שנקרא- את.
מנסה לשים קץ לסיפור, אך בטעות כמעט ושמה קץ לחיי.
מה את עושה לי? מחרבת את עולמי משעה לשעה.
אולי תקחי גם קצת מנוחה? מה את אומרת?
לא יזיק. לשתינו.
הלוואי שהרוח תיקח את הזיכרון שלך קצת יותר רחוק מהיכן שהוא נמצא עכשיו.
בין אם הוא רובץ על עורפי ובין אם הוא מחוץ לדלת ביתי, אורב לי בחוץ, כדי שלא אוכל להתחמק.
לפעמים, בלילה, אני חושבת שאני באמת מאבדת את השפיות.
לא מצליחה לעצום עין. מחשבות מתנגחות בתוך ראשי כאילו היו שני כדורי פינג-פונג עצבניים.
לא מרפים. לא יודעים מנוח.
ואני נשרפת מבפנים. עולה בלהבות.
מישהו יכול להבין את ההרגשה הזו בכלל?
לא, לא חושבת. מעטים מבינינו. אולי.
אל תנסו, לא ממליצה.
אותך, רוני,
לא הספקתי לראות קרוב ל-3 ימים.
עד שיצאתי לסיור עם הג'יפ ופתאום לפתע, פנייך קפצו מתוך האפילה.
רוני, סוף סוף ראיתי את העיניים שלך. הצבע הירוק בוהק שלהן השתלט על השחור שבאויר.
מילאת כל אויר לנשימה שהיתה לי וניפחת את בטני באינסוף פרפרים.
לא יודעת מה הרגשתי. סחף של רגשות מטורף עבר בי וויברציות כאלו שכבר המון זמן לא הרגשתי.
רוני, כל כך התגעגעתי אלייך.
ואת הבטת חזרה אליי. אני ראיתי. ראיתי את המבט החודר שלך.
בהתחלה התביישתי שתראי שהסתכלתי עלייך.
אבל הרגיעה אותי המחשבה שגם את מסתכלת.
אני כל כך מתגעגעת אלייך רוני. קטנה.
בא לי שתחזרי לבסיס, שתשמרי במחסום שלנו.
שתחזרי לישון במגורים שלנו, מול החדר שלי.
בא לי לראות אותך שוב מצחצחת שיניים כשאני אבוא למלא את הקומקום כדי להכין נס.
פעם הבאה אני מבטיחה לך, הנס עליי.
תחזרי רוני.
הבסיס שומם בלעדייך.
אמנם, יש את ההמולה בחיי, גם בבית, גם בבסיס.
בנוסף לכך, יש ה-מעבר.
והמעבר אומר ש..
מתרחש משהו מוזר מסביבי ואני על סף לגלותו.
בעוד כשבועיים לכל היותר, לדעתי ותקוותי, אני אצליח לעמוד במשימה הקטנה שהצבתי לעצמי ואגלה את הסוד הקטן
שנחבא מפניי בשלבים אלו.
אך אל דאגה, שלי מליבי הוסרה.
כמו שלשקר אין רגליים, האמת פשוט לא מתיימרת לברוח.
היא תמיד שם - מחכה שיימצאוה.
אז בנימה, מעורבת זו,
שיהיה לכולנו, לילה טוב וחלומות פז.
יום יבוא, ואנחנו נשב על שפת ים, נתחבק חזק חזק
כשמגבת חוף מתחתינו,
נושקות קלות אחת לשניה בפה,
אוכלות אבטיח
ומראות לעולם כמה גדולה היא אהבתינו.
ואיך אמרתי לך היום?
'מהפה שלך ל..מי שמגשים את החלומות.'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lost Writer.