לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ארגמן.



Avatarכינוי:  Lost Writer.

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

מדבק.


אחרי ההתפרקות של אתמול, לא חושבת שאני אוכל לצאת מזה בזמן הקרוב.

אבל יש לי תקווה כל כך גדולה שזה יקרה מהר.

נמאס לי להיות משועבדת לרגש שאין לו חיים. רגש מת.

חסר משמעות.

נמאס לי להיות סמרטוט שמתהלך אחרייך כמו כלב, מבקש יחס.

וכמו בכל פעם, שוב מקבלת את הסטירה לפרצוף. ההתעלמות החוזרת והנשנית הזו.

אז דיי, מספיק. אני מחליטה לשים לזה סוף. הגיע הזמן שלי להתקדם.

לא?

אבל בכל זאת, הלוואי שהיית שם כדי לשמוע את המילים האלו. כדי לדעת את המחשבות שעוברות לי בראש.

כדי לראות את הדמעות ששוטפות לי את הפנים כמעט בכל יום שעובר.

מה הייתי נותנת כדי לשחזר זמן אחורה. כדי להחסיר כמה מילים מפה ולהוסיף כמה מילים לשם.

לשחק לך קצת יותר במחשבה. לבלבל אותך עד הסוף. עד שהיית מבינה את האמת מההתחלה.

ולא היינו מגיעות לסוף. הזה. הכל כך מכוער הזה, צבוע במיליון גווני אפור.

את מופיעה לי באקראי במחשבה וכל הגוף שלי מתרוקן במקביל. לא נוח לי עם עצמי.

אתמול רציתי לתלוש כל שערה מהראש ולרפד את הגוף בסכינים חדות. משוייפות טוב טוב.

רציתי לקלף כל פיסת עור מעליי ולשרוף כל שערה.

רציתי להעלים כל דבר במח שהתקשר אלייך. מצידי למות מוות קליני, העיקר שלא אצטרך לחשוב עלייך.

את רואה? אני רק כותבת ועובר מתחת לאף שלי משב ריח שמזכיר בדיוק את הבושם שלך.

אני שואלת את עצמי אלפי פעמים ביום, 'למה?'

ואף פעם אין לי תשובה. כבר חודש וחצי שאין לי תשובות. ואני ממשיכה לשאול למה.

ורק ממך אני רוצה תשובה. אחת.

רק ממך אני רוצה שקט..

רק אותך אני רוצה.

 

 


 

 

מחר אני חוזרת לבסיס.

המח שלי נורא מבולבל.

אני רוצה מאד לראות את רוני. התגעגעתי.

עיניים ירוקות.

בא לי לראות אותן שוב.

מקווה שהיא סוגרת שבת גם כן.

אם לא, חוששני שצפויה לי שבת מהגהינום.

מזל שחברה שלי באה לבקר אותי. לפחות היא תעשה לי מצב רוח לכמה שעות.

אבל אני עדיין מקווה שרוני תהיה שם כדי להפיג את המחשבות.

אם היא תסגור, מבטיחה שאני אעשה צעד בשנית.

מבטיחה את זה לעצמי.

 

-אני מבקשת, ממי שזה לא יהיה, שמגשים את החלומות, שיגשים לי את החלום הפצפון הזה. ושיתן לי לחייך רק לשבוע הזה.-

 


לעניין האחר שקצת מטריד אותי בזמן האחרון.

היא פשוט נורא מוזרה בצורה לא ברורה לחלוטין.

עדיין לא החלטתי באיזו עמדה לנקוט לגביה,

אבל אני חושבת שאני מתקדמת בסדר.

הקצב של הקשר שלנו מתגבר והיא מתקרבת יותר עכשיו.

כנראה כי נשברתי ביומיים האחרונים.

היא נורא דואגת ומתקשרת ושולחת הודעות.

והיום היא השתמשה במילה 'מאמי'.

זו בכלל היתה שבירת קרח בלתי צפויה.

אבל יש בה משהו מיוחד בבחורה הזו.

לא יודעת איך להסביר.

משהו שהבחנתי בו מהרגע הראשון שראיתי אותה.

יש בפנים שלך משהו מרגיע. בעיניים. חום-ירוק, יחסית בהיר.

שקטות כאלה, לפעמים נראות עצובות.

הייתי יכולה לשקוע ולרחף באויר תוך כדי הסתכלות עליה. מודה.

גם חיוך יפה יש לה. ושיניים לבנות גדולות כאלה. ממש כמו שאני אוהבת, לצערי.

ויש לה צחוק נורא מיוחד. קצת מתגלגל קצת צרוד. מגוון להפליא. מרענן.

אני אוהבת. גם אותו. שיט.

זה לא סימן כל כך טוב, נכון? הבטחתי להילה שאני לא מתאהבת בה עכשיו.

אז איך פתאום בין רגע העולם שלי מתהפך והמבטים שלי נשואים כלפי בחורה שהכרתי רק לפני שלושה שבועות?!

אין בי שום הגיון, אני מודה. אבל זה כבר גובל בחוסר שפיות מטורף.

חייבת להתאפס על עצמי. במוקדם או במאוחר היא תגלה עליי. למרות שסביר להניח שחברה משותפת שלנו סיפרה לה.

אני כל כך בטוחה בזה. תהרגו אותי, אבל אנחנו יודעות אחת על השניה ואף אחת מאיתנו לא תיחשף לשניה בזמן הקרוב.

היא כל כך מוזרה, אבל עם זאת, זה כל כך צפוי מצידה לבקש ממני להפתח אליה ולספר לה מה שעובר עליי.

היא אומרת לי 'תנסי אותי, אני לא כזו גרועה', ומה אני אמורה להבין מזה?

היא אחת כזו שתמיד רציתי לעצמי. אחת כזו שנורא קל לאהוב, כי היא פשוט מתוקה יותר מנוקאאוט או שוקו-בו.

והיא מדברת כמו שאני מדברת, והיא מתלבשת כמו שאני אוהבת ושומעת את אותה המוזיקה שאני שומעת ולפעמים היא מקללת.

והיא מרוקאית. שזה טוב. וגם לא טוב. כי זה מזכיר לי את ההיא.

לא משנה, היא פשוט האידאלית אפשר לומר. אבל למה?!

אני חושבת שאני הולכת לאבד את השפיות למשך השבוע הקרוב.

מקווה שאצליח להתמודד איתה. מקווה שהיא תדבר איתי בסופ"ש.

אני חושבת שאני אתגעגע אליה בשבת הזו. יהיה מוזר לא לסגור איתה.

למשך הזמן הקרוב אנחנו בסבבים הפוכים. כל כך לא רציתי לעזוב את הסבב שלה.

יש לה נוכחות. היא תהיה חסרה לי.

-חייבת להפסיק לחשוב עליה ככה. לא עד שאני אגלה מי היא באמת.!-

 

בכל אופן, מקווה שהסופ"ש ומשך השבוע יעבור כמו שצריך ושלא יהיו 'תקלות' למיניהן.

בלי אכזבות ודמעות ועצבים וכעס.

רק שיהיה שקט ורגוע ושיחלוף מהר ושאני אזכה לראות אותה ביום ראשון כמה שיותר מהר.

מצידי לחכות כל הלילה.

-אני שוב מדברת שטויות. זה אומר שהגיע הזמן לנטוש את העמדה ולפרוק את עצמי למיטה.-

-שיט. עדיין לא הכנתי תיק למחר.-

 

וויש מי לאק.

מכל הלב כלבות.

 

לילה טוב וחלומות פז,

המשך שבוע רגוע ומתון לכולן/ם.

 



נכתב על ידי Lost Writer. , 19/6/2008 01:45  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



667
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , גאווה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLost Writer. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lost Writer. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)