רק אני והפסנתר. לבד בבית.
מתיישבת ומניחה את האצבעות.
שלושה צלילים, ארבעה.
חוזרים על עצמם.
ועליהם- עוד קו, ועוד אחד.
מנגינה. אילתור.
ועכשיו, נעזוב את הפלצנות:
זה פאקינג הדבר הכי טוב בעולם!
זה משחרר כל כך.
לפני שאלתרתי ישבתי חצי שעה ולא הצלחתי לפתור תרגילים.
אחרי שאלתרתי פתרתי הכל!
לכתוב מוזיקה אני לא יודעת בגרוש, אבל לאתר-
כנראה יש שם משהו. D:
לכל האנשים בעולם, ובואו נתמקד- בני הנוער-
יש צרות. גדולות, קטנות- צרות.
אני לא מבינה, למה אנשים בורחים מהצרות האלה, לצרה אחרת-
עישון.
יש לכם בעיות? תפתרו אותם! ואל תתמודדו איתן בעזרת רעלים איומים
שאתם מכניסים לגוף שלכם.
ועזבו את אלה, או זה- שעושים את זה רק בשביל הפוזה. במודע. (אפס)
שיהיה שבוע טוב לכולם.