היום הזה היה מלא מורדות ועליות. יותר נכון מורדה ועליה.
מישהו גרם לי לראות מי אני, או יותר נכון מי אני?
"את מלאה במסכות"
"כולנו"
"את מתייחסת לבנאדם X בצורה אחת, ולבאדם Y בצורה אחרת"
בום. ישר לפנים.
"אולי זו הסתגלות, אבל בעצם זה סתם מסכות"
ובאמת חשבתי על זה. כמה שזה נכון.
איזה מן בנאדם אני?
"ובגלל זה האופי שלך לא טוב"
"אבל אמרת שיש לי מסכות, איך אתה רואה את האופי?"
"אם יש לך כל כך הרבה מסכות, זה כבר מעיד על משהו"
אני מנסה לרצות את כולם. כן- אני רוצה שכולם יאהבו אותי,
לא אכפת לי כבר להגיד את זה.
אבל מי אני באמת? הלכתי לאיבוד.
איך אני יכולה להיות בנאדם טוב עכשיו?
כי כרגע אני מרגישה כמו בנאדם נורא.
מעניין כמה המילים חודרות כשהן נאמרות בישירות,
ואפילו פוגעות- אבל הן כל כך אמיתיות.
אני מרגישה שאני חייבת לעשות עם זה משהו-
קשה לי לחיות עם עצמי ככה.
תמיכה נפשית, מישהו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
