Fame is but a fruit tree So very unsound. It can never flourish Till its stock is in the ground. So men of fame Can never find a way Till time has flown Far from their dying day. Forgotten while you're here Remembered for a while A much updated ruin From a much outdated style.
כואב, כואב על כל הכשרונות האלה שהלכו לאיבוד בעולם ובתוך עצמם.
ניק דרייק, היה אחד מהם.
במשך 26 שנות חייו הקצרות הוא הוציא כשלושה אלבומים. הוא לא זכה להכרה רבה,
בעיקר מכוון שכמעט ולא הופיע מול קהל- בחור ביישן.
הוא שקע בדיכאון- בגלל שלא זכה להצלחה מסחרית, ומעוד סיבות אישיות יותר.
ב1974 הוא נמצא מת ממנת יתר של כדורים נגד דיכאון. מותו נקבע כהתאבדות,
אך ידוע שכמה זמן לפני האירוע עלה מצב רוחו, והוא חזר להקליט.
חבריו ומכריו סבורים שהוא לא היה מודע להשפעת הכדורים בכמות גדולה-
והוא לא רצה במוות הזה.
הקטע שמופיע למעלה הוא קטע מתוך שירו "fruit tree".
השיר הזה (לא הבאתי אותו במלואו) מתאר ממש את הקריירה של ניק דרייק.
מאז מותו, המוזיקה שיצר קיבלה פופולריות רבה, והוא נחשב לאמן מוערך.
מבחינת לחנים, הבנאדם גאון. אני לא אחפור על זה פשוט תרשמו "nick drake" ביו טיוב.
אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת אם לא הייתה שביתה.
אבל מצד שני זה ממש ממש פוגע בנו.
טוב, שיהיה.
נ.ב
תנו שם של מתופף שאפילו מתקרב לרמה של ג'ון בונהאם.
נ.ב 2
הבנתי שכל מוזיקה יכולה להשפיע עלי, לטובה ולרעה.
נגיד- לד זפלין. אולי נדמה לי שהם משפיעים עלי רק רק רק לטובה, אבל בסה"כ בטוח שאיפשהו מרוב שאני אוהבת אותם
ןהאוזן שלי מתרגלת לשמוע חלק מהדברים שבמקרה אחר הייתי פוסלת או משהו...
ולמשל עכשיו משום מה אני שומעת סיסטם אוף אה דאון. זה לא משהו שהייתי שומעת כי עכשיו למשל קשה לי לשמוע חלק מהגרואלינג שם או איך שלא רושמים.. אבל יש שם דברים הרמונים ממש ממש מעניינים וכל מיני אפקטים... אז זה נחמד
זאת חפירתי D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
