הייי.. הממ.. פרק שני!
האב פאן:
ביל נשאר לשכב בחדר למשך זמן מה, מאבד תחושת זמן.
הוא ידע שמחכה לו הופעה היום בערב ולכן הוא לא הרשה לעצמו להירדם.
עיניו נפתחו ונעצמו מדי פעמים, מאיימות לא להיפתח שוב מרוב עייפות.
הוא פיהק והפנה את מבטו לשידה ליד המיטה, מביט בשעון הדיגיטלי שהיה מונח שם.
השעה הייתה 3 וחצי בצהריים ולמרות זאת, הוא הרגיש כאילו אמצע הלילה.
היה מונח פתק קטן ליד המיטה שלו. היה כתוב בו:
ביל,
בדיקת סאונד היום בשעה 5 וחצי.
דיוויד.
ביל פיהק שנית וקם מהמיטה. הוא התמתח, התפשט ונכנס להתקלח.
הוא יצא האמבטיה ונעמד מול המראה, מוחק עם היד את האדים שהצטברו עליה.
הוא הביט בעצמו והזיז את שיערו לאחור עם היד. אנחה קצרה נפלטה מפיו ואז הוא אילץ את עצמו לחייך.
"יהיה בסדר, בילי... זאת רק תקופה" הוא אמר לעצמו.
לאחר 10 דקות, הוא כבר היה לבוש. השעה הייתה 5 ו20 דקות. נשארו לו בדיוק 10 דקות לסיגריה ואז לרדת למטה.
הוא יצא למרפסת והדליק לסיגריה. הנוף של המרפסת השקיף לעבר הטיימס סקוויר בניו יורק.
כל המוניות הצהובות נראו כמו מכוניות צעצוע בגובה כזה.
מאז תקרית לו נעימה בצרפת, כשמעריצה ניסתה לטפס לקומה בה שהה ביל, דיוויד תמיד דאג לשכן את הבנים בבניינים גבוהים.
ביל שמע צעקות, שנשמעו כמו זוג רב מהחדר ליד. הוא לא התעמק בזה יותר מדי כי הגיע הזמן שלו ללכת.
הוא נכנס חזרה לחדר שלו ולקח את ז'קט העור השחור שלו והלך.
כשהוא עבר ליד החדר שליד, הוא שמע את הצעקות בצורה יותר ברורה. פתאום היה רעש של מכה ואז שקט.
ביל נרתע לאחור והמשיך ללכת לכיוון המעלית במסדרון, יודע שאסור לו לאחר שוב.
הוא נכנס למעלית ונשען על אחד הקירות בה, קצת מנסה לעקל את מה שהוא שמע עכשיו.
אני לא מבין איך בחור יכול להרביץ לבחורה.. או אולי היא הרביצה לו?.. הוא תהה.
המעלית נפתחה והוא מצא את כולם מחכים לו בכניסה ללובי.
"היי.. סליחה על האיחור.." ביל אמר בשקט לעברם.
"אוקיי! אז כולם פה! אנחנו יוצאים!" דיוויד הכריז ומיהר לדחוף את כולם אל תוך המכונית.
טום סקר את פניו של ביל, הוא היה נראה מבוהל מעט.
"ביל?.. הכל בסדר?" טום שאל ואחז בידו של ביל.
"כן.. מה?.. אני בסדר.." ביל ענה וניסה לחייך.
"אני מכיר אותך, וחוץ מזה אתה לבן כמו סיד.." טום חיזק את אחיזתו בידו של ביל.
"סתם.. שמעתי סוג רב בחדר ליד וזה די הלחיץ אותי.. ביל אמר.
"אה? זה הכל?" טום גיחך והמשיך "דווקא ראיתי אותם. הבחורה נראית ממש טוב והגבר נראה סתם תופס מעצמו כזה.. נראים פחות או יותר בגילנו..".
"איך הבחורה נראית?" ביל שאל, נזכר בבחורה שראה היום בבוקר במסדרון.
"שיער ארוך וחום כזה..עיניים בצבע דבש, שפתיים יפות.. ואת הגוף לא יודע, היא הייתה עם מעיל.."
טום אמר ומשך בכתפיו, לא מבין למה ביל מתעניין כל כך.
"איזה צבע היה מעיל שלה??" ביל שאל, מעט לחוץ.
"הממ.. לא זוכר.. היא נכנסה כזה לחדר שלה במהירות...למה זה כל כך חשוב לך?" טום בחן את ביל.
"אפור? טום תתרכז רגע.." ביל המשיך, מתעלם משאלתו של טום.
טום עשה פרצוף חושב לשנייה, מנסה להיזכר ואז ענה "כן, נראה לי..".
ביל שתק ונשען על מושבו.
כשהוא הבין שמדובר בבחורה שראה במסדרון, הוא הרגיש בחילה קלה.
הוא בעצמו לא הבין למה לעזאזל כל כך אכפת לו ממנה, הוא אפילו לא הכיר אותה.
אפילו הדברים היחידים שהיא אמרה לו היו בכלל לא מנומסים.
טוב.. זה בכלל לא צריך לעניין אותי.. ביל חשב. הוא החליט להספיק לחשוב על זה ולתת את כל כולו בהופעה היום בערב, וכך היה.
ההופעה הייתה מעולה. ביל היה מלא אדרנלין וסחף אחריו את כל חבריי הלהקה.
דיוויד שיבח אותם כשהם חזרו למלון והזמין את כולם למסיבה במועדון נחשב בעיר.
ביל נכנס לחדרו על מנת להחליף בגדים ולהתקלח, אבל החליט לעשן שוב לפני.
הוא הוציא קופסת סיגריות ויצא החוצה למרפסת.
הוא הדליק את הסיגריה, וינק את השכטה הראשונה, מתענג על הטעם. הוא היה מרוצה מעצמו.
ביל שמע קול של בכי. הוא הביט סביבו ולא ראה כלום. הוא התרכז שנייה והבין שהבכי בא מהמרפסת שלידו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טוקיו הוטל והנקמה המתוקה