אז מה קרה רציתי בלוג? לא נורא זה בסדר כל עוד אני לא מזיקה לעצמי...
התחלה חדשה,
דף חלק,
מה כבר ביקשתי? זה לא הבלוג הראשון שלי- היה לי כבר אחד, אבל החלטתי למחוק אותו, משהו בו גרם לי להרגיש משהו קצת רע,
והיו כתובות הרבה מאוד שטויות- לא בהכרח במובן החיובי, אולי בגלל זה קראתי לבלוג שלי "להפסיק אם השטויות",
בכל מקרה נחמד להתחיל מחדש, זה נותן לי הרבה הזדמניות חדשות...
גם על העיצוב לא התעכבתי- אפילו שאני שונאת ממש רקע לבן.... אני מניחה שזה לא הפריע הפעם...
כיף גדול!
או שלא, הבנדוד המעצבן שלי נמצא אצלי בבית! מי היה מאמין שילד בן 9 יכול להיות כזה מטרד! "טלי את יכולה להכין לי שוקו",
"טלי תגבירי את הטלוויזיה לא שומעים!" (הטלוויזיה ממש על הווליום !!), "טלי, את מי את אוהבת יותר את אמא שלך, או אותי???"
ולגבי האחרון אני לא צוחקת הוא באמת שאל את זה!
והוא אמר עוד כמה משפטים מעצבנים-
"הארי פוטר זה לא ממש שווה אני לא מבין למה כולם כל כך מתפעלים מזה" (ספר ההארי פוטר מונח ממש לידי!)
"מה זה?! בכלל לא רואים את האור של המעלית! אצלי בבית רואים אותו יותר טוב..." (שחצנות לשמה...)
"אם אני אשקר יכולים להכיס אותי לכלא! " טוב זה היה סתם מצחיק..
"טלי בארבע ועשרים את יכולה להגיד לי? יש נאורטו , שתי פרקים ברצף" ברצף!
"טליטלילה, מהיום היום אני קורא לך טלטלילה" תחשוב פעמיים לפני שאתה ממציא לי כינוי!
וכו' וכו'....
זה כבר ממש עולה על העצבים! ההרגשה היא שהוא בא לבית שלי רק כדי -לשחק לי ולאחיות שלי בפלאפון, לראות על חשבננו טלוויזיה, לשחק במחשב ולאכול אוכל חינם!
ואם אתם חושבים שהוא הילד המסכן שאין לו חברים או חיים, אתם טועים כי חברים יש לו מספיק! (רק בנוגע לחיים אני לא ממש בטוחה..),
ורק מסר אחד אחרון:
נמאס לי להכין שוקו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נ.ב.:
אל תחשבו שיש לי משהו נגד ילדים- יש לי משהו נגדו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
