a beautful mibd

אם כבר נכנסתם תקראו עד הסוף- אולי תגלו משהו חדש...

(סדרה של מחשבות שימשכו עד הפוסט הבא.)

1. קופי אדם.

אנחנו כל כך מנסים להבדיל את עצמנו משאר החיות עד שאנחנו לא רואים כמה אנחנו דומים להן,

אנחנו לא יותר מאשר איזה קוף קירח, השכל הוא אולי כלי גדול ומיוחד- אבל לא בהכרח מייחד, ולמה אני מתכוונת שאני אומרת את כל זה?

צריך להקשיב ולהסתכל. אנחנו לא כל כך שונים מהם , (קופים, בעיקר קופים)

אחרי הכל- יש לנו בערך אותו הרכב תזונה, אנחנו צורחים כמוהם-  גם הדיבור לא כל כך שונה, אנחנו אלימים כמוהם, אנחנו רוצחים כמוהם-

כל זה רק הרבה יותר גרוע, ומשום אנחנו בטוחים שאנחנו גם הרבה יותר יפים.

וכשאני מקלידה פה על המקלדת, בהתחשב לכל מה שכתבתי פה- אני מרגישה קצת מטומטמת-

תתדמיינו-   איזה גורילה שאת חייה מעבירה במעבר מבניין לבניין, בהליכה על רצפת האספלט, מהטלוויזיה למחשב, ונתונה להחלטות של ממשלת גורילות. לגורילה הזאת יש משקפיים- כי זה הפתרון הכי אידיאלי שמצאו גדולי הגורילות לקוצר ראיה, והיא צריכה לשלם על המשכנתא החודשית שלה ע"י זה שתפקיד  נייר במין קופסת מתכת ענקית.

נשמע קצת מטומטם שגורילה תעשה דברים כאלו, לא?

(אז מה איתנו במה אנחנו שונים ממנה?)

תחשבו שבמקום האספלט הקשה היא יכולה ללכת על אדמה או דשא, (וגם אם הדשא קצת יבש- או שהאדמה קשה- מה אכפת לה, היא גורילה!), במקום הבניניים - יהיה שטח ענקי להתרוצץ בו ולדאוג לכל צרכיה, לא תהיה לה ממשלה כי היא תהיה מספיק חכמה כדי לדאוג לעצמה, משקפים- היא תסדר בעצמה- אחרי הכל היא לא צריכה לקרוא, לכתוב, ולצייר. וכסף היא פשוט לא תתצטרך אותו.

וזה לא שאנחנו כל כך שונים מהגורילות האלו- ולכן כשאני יושבת ומקלידה אני מרגישה חסרת טעם- בלי כל הטכנולוגיה הזאת הייתי במקום הרבה יותר טוב.

אולי יצא לי קצת פולטיקלי קורקט- יצא לי מאוד ביקורתי- וזה גם נשמע  הזוי-  אבל שחושבים על זה, אפשר למצוא בזה משהו, לא בהכרח כל הרעיון- אלא חלקים ממנו.