a beautful mibd

זהו הסוף של מה שהגדרתי לעצמי כמציאות עד עכשיו,

הספרים התרוקנו מהמדף,

והריקנות של הקיר הלבן ממלאת את לבי,

והזכרונות שנדחקו מבלי כוונה חוזרים ושבים,

חיוך, חיבוק,

כעס וצעקות, מול חיבה אדירה -

ואהבה שנראית פשוט אינסופית,

זהו סוף של תקופה ארוכה,

מול סניליות מובהקת וסיפורי כזב,

מול הבטחות שאף פעם לא יתקיימו,

מול מילמולים והתדרדרות גדולה,

נמצא האדם-

ראשו כאילו ארכיון ענק, עם מנעול שבור,

והמפתח אבד בים,

אני יכולה לראות את הדימיון ביני לבינו-

וזה מסביר לי הרבה על עצמי,

והרבה עליו,

וזה עצוב שככה הסוף מגיע לעיתו,

ומה שהיה כבר לא יחזור לעולם,

אפשר לשמוע מרחוק את שירי הניצחון,

לא שלי- של מי שבהם הוא פגע,

הסוף מגיע,

והוא רק מביט מבט אחרון של שנאה,

הוא כבר מעורער בנפשו - ונראה כי לא יחייך יותר לעולם,

הסוף מגיע - הסוף הוא כבר כאן.