a beautful mibd

אז מי אמר פוסט ארוך ולא קיבל???

אז בגלל שלא כתבתי פה הרבה זמן- וסוף סוף יש לי גם על מה לכתוב,

קבלו אותו:

פוסט לימודים שכזה....

בכל רחבי הארץ לקראת האביב התחילה מגיפת ה- טיול שנתי! שהוא לא דבר כזה מלהיב, אבל נחמד לכתוב עליו,

האמת אין לי הרבה ציפיות- לא ממש בא לי לחשוף את גופי הלבנבן בבגד ים, (ניקח חולצה לבנה ובוקסר...) ושלא נדבר על האוירה המפוקפת שתהיה לנו בחדר, (אחרי כל הסיבוכים של- Y לא רוצה להיות עם X בגלל ש'לא כיף איתה'- כי משום מה Y בטוחה שהיא יותר טובה- שתלך לעזאזל)

וגם הילד שהוא בערך הכי חמוד בכיתה- הרבה סיכויים לא יוצא- אז יהיה הרבה פחות כיף ממה שחשבתי,- וחבל.

אבל - עם כל זה, אני מקווה שיהיה טוב- ויהיה טוב.כמובן שאם אני אמצא את הדיסק של המורדים נוכל לעשות שיגועים עם לולי, קמי, מנו ופבלו :] (שלו סתם אין כינוי..) 

ואפרופו המורדים- זו סדרה מעולה, אני ממש מבינה איך התמכרנו אליה באובססיה כזו בכיתה ג', כמובן שאז לא הבנו כמה דברים, (כמו למשל שהם מפוקרים- מאוד!)  השירים שלהם ממש מצחיקים, והמשחק המוגזם פשוט קונה אותי כל פעם מחדש ,

ואם אתם לא מבינים על מה לעזאזל אני מדברת, - פשוט תכתבו "Rebelde wey" ביו טיוב, (אם כתבתם בשגיאות כתיב כמוני- זה לא נורא הם כבר יתקנו אתכם)- ותתכוננו לשעה -או רבע שעה (תלוי בנכונות), של כיף ונוסטלגיה.

לימודים-

אני לא יודעת כמה אנחנו לומדים בכיתה שלנו- אבל האווירה בהחלט התחילה להיות הרבה יותר טובה,

אם בכיתה ז' לא הבנתי למה לעאזאל אני צריכה לפגוש את האנשים האלו כל בוקר- עכשיו אני אפילו קצת ( קצת) מצפה לראות אותם- וזה דיי נחמד, 

לאנשים ירד מהאגו- וכולם נהיים נחמדים זה לזה, 

כולם כבר הרבה פחות שופטים את כולם,

ופוזות?- זה כבר נושא לפוסט אחר.....

בקיצור,

 צ'או צ'יקיטיטס, - בלו את זמנכם בנעימים.

(זה מזכיר לי מישהו)

 ררר... הוא חמוד.....

זהו הסוף של מה שהגדרתי לעצמי כמציאות עד עכשיו,

הספרים התרוקנו מהמדף,

והריקנות של הקיר הלבן ממלאת את לבי,

והזכרונות שנדחקו מבלי כוונה חוזרים ושבים,

חיוך, חיבוק,

כעס וצעקות, מול חיבה אדירה -

ואהבה שנראית פשוט אינסופית,

זהו סוף של תקופה ארוכה,

מול סניליות מובהקת וסיפורי כזב,

מול הבטחות שאף פעם לא יתקיימו,

מול מילמולים והתדרדרות גדולה,

נמצא האדם-

ראשו כאילו ארכיון ענק, עם מנעול שבור,

והמפתח אבד בים,

אני יכולה לראות את הדימיון ביני לבינו-

וזה מסביר לי הרבה על עצמי,

והרבה עליו,

וזה עצוב שככה הסוף מגיע לעיתו,

ומה שהיה כבר לא יחזור לעולם,

אפשר לשמוע מרחוק את שירי הניצחון,

לא שלי- של מי שבהם הוא פגע,

הסוף מגיע,

והוא רק מביט מבט אחרון של שנאה,

הוא כבר מעורער בנפשו - ונראה כי לא יחייך יותר לעולם,

הסוף מגיע - הסוף הוא כבר כאן.

חיליון

צריך לדעת לא להגזים,

הנה אני פה יושבת לי בבית, מול המחשב-

עוצרת את הכתיבה כל שתי שורות כדי לקנח את האף,

(כן פה בידיוק עצרתי..)

אז מעכשיו אני צריכה  לשים דגש על הדברים להלן:

 - אם אני צמאה ואין לי כוח- גלידה היא לא הפתרון!

- אם אני צמאה ואין לי כוח- גלידה עם חלב היא לא הפתרון!

- אם אני הולכת לישון- ואני מרגישה שכואב לי הגרון, אני לא יכולה לצפות שזה יתרפא במשך הלילה,

- אם אני הולכת ג'אז\היפ הופ\ משהו נחמד אחר- תמיד לקחת מכנסיים חמות!

- קורנפלקס גם הוא לא פתרון,

- לא לשכוח צעיף!

- לעולם לא לסמוך על הטלוויזיה,

זהו-

מעכשיו חיים בריאים-

מי איתי!

:]