התאוריה על לב העולם

לציון 13 שנים לרצח רבין

תנועת הנוער העובד והלומד, התנועה שלי, חרתה זאת על דיגלה "לא נשכח ולא נסלח" ואבל לשם מה, ומה זה יתן, זה יעזור למישהו? הרי משפט כזה, חזק מאוד,  כוונתו היא בדרך כלל לנקמה אבל אנחנו הרי שוחרי שלום, איננו רוצים להלחם באיש. ובכן, מה זה בכל זאת אומר? זה אומרת שלא נאפשר את זה עוד, כן, נכון שהכתובת הייתה על הקיר, ונכון שאף אחד, כולל אתנו, לא השכיל לראות אותה אבל לפחות נוכל להעיד על עצמנו שלמדו, למדנו שאם אנשים מתכנסים בהפגנות ענק וקוראים "בדם ואש" שמרימים שלטים אם תמונות של אחד מאיתנו, יהודי, עם מדי אס.סא, או יותר מהכול, כשאנשים קוראים ברחובות "מוות" יש אפשרות שהם אולי באמת מתכוונים "מוות". זאת לא נשכח, ועל מה יש לא לסלוח? ליגאל אמיר לא נסלח? בהחלט, לא נסלח לו, לא נתיר בשום פנים ואופן את שיחררו מהכלא,  כמו שאנשים אחרים כן היו מתירים, לא נאמר אפילו לרגע, לא תעלה מחשבה בראשינו שהוא ככול רוצח ודינו כשל כל רוצח (אגב, בין כה וכה דעתי היא שרוצח, קטן כגדול, יש להשאיר עד יומו האחרון בבידוד בתנאים כמו של עכבר מעבדה) יגאל אמיר הוא איננו ככול רוצח, הוא רוצח שעצר תהליך שלום, ובמבט רחוק יותר, אולי אפילו הרג במו ידיו עשרות או מאות חיילים, וגם אם תהליך השלום לא היה מצליח,  הוא הפך סדר במדינה הזאת, הוא אמר בקול רם וברור: "אני חכם מכם, אני גדול מכם ואני אבחר לכם". על זאת אין לסלוח. לא נסלח למשתתפי ההפגנות האלימות כל כך שהרימו שלטים וצעקו את ה"מות" ההוא, לא נסלח לאלה שנסעו את ארון קבורתו של רבין , אפילו אם כמה ימים אחרי שעשו זאת ישבו המומים בביתם מול מקרני הטלוויזיה, אולי אפילו דמעו, אני מניחה שגם אז שהם לא הבינו את הקשר שלהם לעניין. לא נסלח לבנימין נתניהו, או לכל איש אחר שהעז לעמוד על המרפסת ההיא בכיכר ציון מעל המילה "מוות" ואחר כך להגיד בחדשות בעוז מצח "אף אחד לא קורא לרצוח את רבין, זה הוא שקר גס". 

ואנחנו נעמוד במילותינו האיתנה  בלי דם ובלי אש בגלל שאנחנו אוהבים את המדינה הזאת באמת, ואוהבים את יושביה.

לעבודה להגנה ולשלום, עלו והגשימו!

ובמילה קצת יותר אישית והרבה יותר טובה אני רוצה לספר על עצרת רבין, על האוירה הכל כך טובה, נכון שזהו טקס זיכרון, אבל זה טקס זיכרון אמיתי, אם כוונות אמיתיות, האירה הייתה אוירה של אהבה, של קבלה, אוירה כזאת של "כולנו ביחד", של אנחנו" של כך הרבה אנשים שרוצים דבר אחד גדול ונעלה וזהו מה שבעצם חיבר בין כולנו לדעתי, זה מה שיצר את האוירה המדהימה, אוירה כזו שגרמה לי לעצור נשימה כמה פעמים במהלך העצרת, אוירה שצועקת לשמים" "אנחנו רוצים שלום!" האוירה זאת הגיעה לשיאה כשמירי אלוני עלתה לשיר את "שיר לשלום", ופתאום כולם התנערו בבת אחת,ויחד עם האבל הצטרפו בחיוך ענק ושרו יחד איתה