התאוריה על לב העולם

אני רוצה לומר לכם משהו חשוב, משהו שבער היה מפתיעה אותי, משהו ענק על עצמי- אני המלכה של העולם! ובגלל זה, בגלל שאני המלכה אני לא מוכנה לסבול יותר, אין יותר אף אזרח מזדיין שיאמר לי איך להתלבש, איך להתנהג, אם ליהיות עצובה או עצבנית כי העולם הזה מחורבן. ועוד משהו, העולם הזה לא מחורבן, העולם הזה פשוט קיים ואם אתם בוחרים להסתכל על ארמות חרא, שיבושם לכם, אני  בוחרת להסתכל על גני פרחים  ציבעונים, פורחים, במיליוני צבעים, ובעצם, לא רק פרחים יש בגנים האלה, הם גדולים ורחבים מספיק בכדי להכיל גם עצים וסיכים מתפסים, כאלה שכיף כל כך להתבונן בהם ומותר לי, כי אני המלכה של העולם הזה, של העולם כולו, של העולם שלי כולו, ואף אחד לא יפנה את ראשי. ודאי תאמרו עכשיו (כמו שאני הייתי אומרת פעם) שבגן הזה יש גם זבובים ויתושים ונמלים ודבורים וצרעות, שלשושנים שלי יש קוצים. וכל זה אמת לאמיתה, אבל להכל יש פיתרון, וגם אם לא, זבובים תורדניים הם קטנטנים בהשואה לערימות החרא הענקיות שאשים העולם הזה בוחרים לצפות בהם, והנמלים טובות לאדמה והדבורים נותנות דבש מתוק, ואם באה צירעה גדולה ומאיימת צריך להלך לידה בנחת, כאילו אין היא קיימת, לא לנופף בידיים ולצרוח בהיסטריה (זה טוב רק כשמנסים להפחיד ג'וקים) והיא פשוט תחלוף לידכם, ולגבי הקוצים של השושנים שלי... אני חושבת שיש הרבה יותר יופי מאשר כאב בשושנים האלה. ועל כן אני מביטה בהם כל היום בחיבה, מתעמתת מעת עם יתושים ומזיקים למיניהם, אבל בסופו של יום הגן שלי יפה וססגוני ואני אוהבת אותו, ועל כן אני אמשיך לתפח אותו.

לילה טוב, ילדה אהובה שרצה בשדות ציבעוניים

חלומות של אור=]

נ.ב

תודה לגבי ניצן (באדולינה) על ההשראה לדברים האלה, ההשראה לאהבה העצמית הזו במובן מסוים=]