התאוריה על לב העולם

לילה עכשיו, ואני בבית ונעים לי, כולם ישנים, זה כמעט לבד, וטוב לי כל כך.

אחרי השנה הזאת, שהייתה השנה הקשה בחיי, הכבדה בחיי, אני שוב מאושרת. השנה הזאת לא הייתה פשוטה, רצופה כאבי לב ונפילות חוזרות ונשנות אל אותו הבור, בור של פחד,  של כעס, של חוסר הבנה ויכולת, של חוסר אני בעיקר. אבל עכשיו אני יכולה לומר  שזהו הסוף של השנה הזאת, ושעכשיו אני שוב יודעת לחייך, ולא סתם לחייך פה ושם, כשמצחיקים אותי, פשוט לחייך סתם, כי העולם הזה יפה ואני זכיתי לדעת את זה!

ידעתי את זה פעם, אבל איך שהוא זה נשכח מליבי, והכל כאב כל כך, והייתי עייפה כל כך, ולא רציתי כלום, רק לישון. היה שבוע בערך שבו היייתי כל כך עייפה עד שהייתי מסתובבת ברחוב (בדרך מבית הספר, לא הייתי יוצאת על דעת עצמי מהבית) וממלמלת שאני עייפה, שנגמר לי הכוח, אני לא רוצה יותר, שאני רוצה לישון, רק לישון, לישון.... הייתי שוכבת במיטה שלי ולא נרדמת, היו מסתובבים סביבי שדים. יום אחד בתוך השבוע הזה הייתי כל כך מיואשת עד שכתבתי בלורד על הקיר בחדר שלי "אין לי כוח" ונפלתי שדודה למיטה ובכיתי. אבל היגון הזה הוא לא אני, הוא אינו חלק ממני ולא היה ולא יהיה לעולם, אני  אדם חזק, הכי חזק בעולם אולי, ואני לא אמות אף פעם, לא ככה בבדאי. עובדה, קמתי על הרגליים, אני חיה ונושמת אוויר טוב בבית  שלי, סביבי ישנים אנשים שאני אוהבת, אני  חושבת על אנשים שאני אוהבת, על המשפחה שלי, על אמא ואבא ואלון ועילי ונוגה ועומר ואליאור וטלי ועדן ודנית ולי ונאיה ודר... על החברות שלי עפרי (וסליחה יקירה) ליאן ומירי ואיתי ושלי, על הקן שלי, על הבוגרת, על נועה ואור ומתן ואיריס וקארין ושיר ושירה ומארינה ודיוויס ואבישי..... על המדריכים שלי, גור ואלון (3/> אני עדיין לא מבינה למה הוא עזב, אבל זה כבר לא משנה) ורעות ונועה ואביב ודור וחן ומאיר וחנה (כל אחד מהם הדריך אותי בתקופה שונה ובפורום שונה) על כל המובילים שהכרתי בסמינר, על בר ואביב ושיר ודור ואביה וגדי מיכל ומיתר ואור ואירד.....על כל אלה אני חושבת עכשיו ויודעת שזכיתי להכיר את כולם (ועוד הרבה יותר מהם, אני לי מקום לרשום את כולם). ואני מודה להם שהם איתי, שהם חברים ומשפחה שלי. וכמובן אני מודה עכשיו ללב העולם, שכיוון אותי לפגוש את כול אלה.

בגלל כל זה, אחרי שחלף השבוע ההוא (אולי קצת יותר) כתבתי מעל ל"אין לי כוח" "עלו אתעלה", כמו שמבקשים מאיתנו בתנועה, ביקשתי מעצמי, ואני עמדתי בזה והתעליתי מעל לכאב וטוב לי עכשיו=]

והכי אני מודה לי, על שאני הינני אני, על שהקשבתי סוף סוף למה שלוחש אלי ליבי, על שאני הילדה החזקה בעולם (אולי אפילו יותר מבילבי בת גרב!).

לילה טוב בחיוך מאוזן לאוזן באהבה גדולה

ילדה אהובה שלמדה איך לרוץ בשדות גדולים שטופי שמש ואהבה אין סופית במיליוני צבעים.

 לילה טוב

לילה טוב...