זהו. נגמר. זהו הסוף ואין עוד, לא יהיו עוד כאבי לב בגללך
אני לא אחראית יותר
לא לחייך ולא למותך.
זוהי קיצה של תקופה, תקופה של כאבי לב ותעצומות נפש, של דמעות ושל חיוכים מעטים מדי ורפים מדי.
ועדיין, הכאב עוד גדול והנפש מדממת, זה לא שיגרום לזה להמשיך, נעלמת, היית גדולה וחשובה ועכשיו הינך ולא כלום לי, רק עבר, זיכרון טוב ורע שהתערבבו ביחד בתוך מערבולת. אין לי עוד רצון בזה, בחוסר ההבנה ובחוסר היכולת, אני אדם לעצמי עכשיו, לא יהיה עוד אדם לעולם שיקבע על חיי, אני כואבת בגללי ושמחה בגללי, וכל זה בחירה שלי. שנים של חוסר אני תמות כאן וזהו קיצן ואין להן המשך ונגמר להן הדרך אולי בדמעות אני נפרדת עכשיו, דמעות של כאב, קשה לי ליהיות אישה לעצמי, קשה לקבל עלי את האשמה אבל יחד איתה באות גם תשואות וכל דבר שיאמרו לי עכשיו יתקבל לתוכי ויהיה שלי ולא של אף אדם שמורה לי את הדרך, מפני שמעכשיו האור שלי בא מתוכי ומתוך אנשים אחרים אבל שלי בשבילי הגדול מכולם, אור ניאון שיפתח וימצאו בו כל ציבעי העולם.
אין עוד דמעות ואין עוד דבר ממך, רק זיכרון טוב ורע, שנכנסו למערבולת. ולי יש את הטוב והרע והינני בוחרת בחיים, לנצח!
תעשי את שלך, מצאי לך דרך שאין היא תלויה בי כי ידי אינה אוחזת. בחרי גם את בחיים, מעולם לא ביקשתי במותך וגם אם הוא יגיע אינני אחראית לו, וכשתופנה האצבע המאשימה ויגידו בפה מלא "זו היא!" אפנה אותה ללא שום פחד כלפי מי שבאמת אשם, כלפי אימך ואביך ואחותך, כלפי הפסיכולוגית המטופשת שלך. לא, מעולם לא ביקשתי במותך, בקשתי בהעלמותך ובהעלם כאבייך, אך במותך לא ביקשתי ולא אבקש, לא מגיע לך למות אך הבחירה היא שלך, בחרי בחיים בשבילך או במוות בשבילך, בטוב או ברע. כי אני לא אהיה עוד אחראית לגורלו של אף אדם לעולם כמו שאף אחד לא יהיה אחראי לחיי לעולם (היחידים שאתן את חיי בידהם ואת חיהם בידי יהיו ילידי).
אהיא שלום, חברה נהדרת, בחרי לך אם להעללם או ליהיות, לי כבר אין שום קשר.
איני אחראית לא לחייך
ולא למותך.
שלום לך,
מילדה אהובה שמצאה לה דרך.
כינוי:
ילדה אהובה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
