קצת באיחור, ובכל זאת, הפוסט הזה מוקדש לציון זה שאני חיה כבר שש-עשרה שנים.
נולדתי ב-21 בספטמר, ביום הראשון של הסתיו, בשנת 1992 בשעה שש בצהריים. נולדתי לאמא הכי טובה שיכולה ליהיות לי, אישה נהדרת ונפלאה ולאבא מקסים (למרות שאת זה לקח לי יותר זמן להבין.) יצאתי בקלות לאויר העולם, שעתיים בחדר לידה בסך הכל, לראשון לפני (אחי הגדול) לקח יותר ב-22 שעות קשות יותר, זו כמובן הייתה הפתעה לאימי ועל כן היא לא הסכימה שיקחו אותי לחדר התינוקות, חוץ מזה שהייתי ילדה מקסימה, לא עשיתי שום בעיות. אמא החמודה לקחה אותי על הידים שנייה אחרי שניקו ומדדו אותי והדליקה את הרדיו, בו התנגן השיר הנפלא של אתניקס "יש לך אותי" ומאותו הרגע עד נצח הימים, זהו השיר שלי
יש לך אותי
מילים: צוף פילוסוף
לחן: יזהר אשדות
לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולם
לכי לשם
קחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמול
יש בו כמעט את הכל
לכי ילדה אהובה, כי עוד לא מאוחר
אל המחר
לא, לא, אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא, אל תשכחי
אני כאן
אל תכעסי אהובה, אם נתנו לך לחשוב
אין כאן מקום לאהוב
פעם היה זה חלום
שאליו מגיעים
ממקומות אחרים
לא, לא, אל תשכחי...
ואני כבר עייפתי מאד
על שנים אבודות לא אבכה עוד
כשביקשתי למצוא את הסוד
זה שגם לך מחכה
לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן
לכי איתן
לא, לא, אל תשכחי...
אולי זה לא כל כך בורור, אבל בשיר הזה יש הרבה קושי, כאב חבוי בו, בעיקר בבקשה הקשה "לכי ילדה אהובה... יש עוד דרכים שאותן לעברו מעולם, לכי איתן" למה מכולם דווקא אני צריכה לבחור בדרך הזאת? גורל הוא הרי לא דבר שקיים מבחינתי, אני חושבת שאמא רק סימנה לי התחלת דרך קשה, אבל מוצלחתחיים יפים בשדות פורחים.
תודה אמא, תודה אבא.
שנה נפלאה לכולם=]
כינוי:
ילדה אהובה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
