טוב, כמה דברים שרציתי לומר לכולן:

1. מפגש מקפליי (לפרטים כנסו למקפרוג'קט). בואו ביצ'ס, יהיה פצצות לגבות. D:

2. לכל מי שיש פייסבוק, תצטרפו לקבוצה של מקפרוג'קט, שאני מוכרחה להשוויץ: דני ודאגי הצטרפו אליה!!

אז אם אתם אנשים מאגניבים תלחצו כאן ותצטרפו לקבוצה. B|

3. תיהנו.D:

שמענו את מאי צועקת מלמעלה "תעזוב אותי!". כולם הפנו את מבטם למדרגות בדאגה, ומייקל התקרב אלינו.

"זה לא נשמע כל-כך טוב, הא?" הוא שאל. לי נאנחה.

"לא," התערב טום. "אבל אני די בטוח שהם יחזרו להיות ביחד."

"תודה, טום, שהחזרת את השפיות לכאן." אמרה לי. "את רואה?" היא פנתה אליי. "גם טום חושב ככה."

"חושב מה?" דני הצטרף לדיון, מסוקרן.

"חושב שדאגי ומאי יחזרו להיות ביחד." השיב טום.

"ברור שהם יחזרו," אמר מייקל. כולנו עמדנו בסלון ודיברנו על הנושא החם של היום.

"ברור שלא," דני התערב, "די קשה לשכוח את מה שקרה ביניהם, מניסיון." דני צחק. הרגשתי משהו מתערבל בבטן שלי ונמנעתי ממבטו. לי והאחרים נראו מבולבלים מעט, אבל אז הבעת הבנה הופיעה על פניהם והם חייכו.

"אההה." כולם אמרו במקהלה. זה היה הרגע בו החלפתי מבט נבוך עם דני.

"מה?" שאלנו ביחד.

הארי חייך, ונדמה היה שהוא עומד לומר משהו עד שדני נעץ בו מבט מסוכן. החיוך נמחק מפניו, אבל טום אמר – "כלום, שום דבר", לי חייכה במסתוריות, הארי נמנע ממבטינו ואני חושבת שיכולתי לנחש מה הם חושבים.

מיהרתי לשנות נושא.

"בכל מקרה, הם לא יחזרו." אמרתי בהחלטיות.

"אבל הם חייבים לחזור להיות ביחד!" קראה לי.

"אבל הם לא יכולים! את יודעת מה קרה! אני בחיים לא הייתי חוזרת למישהו אחרי זה. אתה מסכים איתי, נכון, הארי?" פניתי אליו. הוא נראה לא נינוח במיוחד.

"אה, כן..." הוא מלמל. טום הרים גבה, אבל לא אמר משהו מהותי, ככה שהמשכנו לדבר על דאגי-ובעיית-מאי.

"אבל הם יהיו ביחד!" לי המשיכה להתעקש. "אוף. אתם פשוט לא מבינים כמה הם אוהבים אחד את השנייה."

דני הסתכל עליי לרגע. החזרתי לו מבט שואל והוא הניד בראשו, מחייך. החיוך שלו איכשהו הדביק אותי ומצאתי את עצמי מחייכת אליו חיוך רחב. משהו נדלק בעיניים שלו לרגע, וחשבתי לעצמי שאני כבר לא כועסת עליו. זה היה כל-כך מוזר באותו הרגע, אבל ממש טבעי. כי לראות אותו מאושר פשוט עשה אותי מאושרת.

לי גיחכה.

"אתם כל-כך חמודים," טום העיר בחיוך לפתע, וכולנו הבטנו בו. הוא משך בכתפיו. "מה, זה כאילו הם חזרו להיות ביחד. נחמד לראות אותם ככה שוב."

הארי הנהן, ודני הסמיק. נראה כאילו הוא התכוון לומר משהו אבל לא מצא את המילים.

"אבל הם לא ביחד," לי התערבה. הארי בהה בה, ולא שמנו לב שהוא התיישב כבר על הספה.

"הכל יכול לקרות," מייקל חייך.

"אנחנו מולכם.” אמרתי, מעוצבנת קצת. דני עדיין היה נבוך מידיי בשביל לדבר.

"אנחנו יודעים." לי אמרה. "אבל אתם... כלומר, אתם לא תחזרו להיות ביחד, ו... מה זה משנה?" נעצתי בה מבט עצבני. לא ענינו לה, או החלפנו מבטים. היה שקט.

"הדבר הזה טעים," הארי אמר פתאום. כולנו הסתובבנו ובהינו בו. הוא ישב ליד השולחן וראינו שלוש שקיות ריקות של פריכיות אורז שהוא סיים לאכול בזמן שדיברנו. מייקל מצמץ.

"מה הקטע של מצבי הרוח וההתמכרות הפתאומית לפרחחיות אורז האלה?" דני שאל.

"פריכיות," לי תיקנה אותו.

"שיהיה."

"אני חושב שהוא במחזור." טום אמר. "הארי, אתה במחזור?"

"לא." הוא אמר.

"אה."

שתיקה מביכה השתררה, חוץ מקולות הלעיסה של הארי.

"תפסיקו עם זה." הוא אמר לפתע, ואז שמנו לב שאנחנו בוהים בו.

"אתה גמרת הרגע שקית שלמה של פריכיות." לי אמרה בהשתאות. הוא הסמיק והשפיל את מבטו, מכניס עוד פריכית לפה, ואז נועץ מבט מבולבל בטום שלקח את זה ממנו.

"אתה תשמין."

"ממתי אתם דואגים לשומנים שלי?" הארי נשמע סקרן.

"מאז שאתה אוכל פריכיות אורז!" מייקל אמר, כאילו זה מובן מאליו.

"התחלתי עם זה רק אתמול," הוא מחה. "וחוץ מזה, אני, שלא כמוכם, עצלנים שכמותכם, מתעמל. אחרי המרתון ההוא, אף אחד לא ימנע ממני לאכול פריכיות, קאפיש?" כולנו הבטנו בו בבלבול. "זאת אומרת... אה... לא משנה." הוא נאנח.

"בכל מקרה, בואו נחזור לנושא." אמר דני. "מאי ודאגי לא יחזרו להיות ביחד, אין סיכוי."

"אני עם דני." אמרתי.

"מה יש לכם?" שאלה לי בהלם. "אף אחד מכם לא שם לב לאהבה באוויר?" היא שאלה בקול דרמטי.

"כן, אפשר פשוט להרגיש את האהבה באוויר." גיחך טום והעביר את מבטו ממני אל דני ובחזרה.

"סליחה?" שאל דני, מעט עצבני. הרגשתי את פניי מתעוותות במבוכה.

"התכוונתי לדאגי ומאי," טום אמר. "אבל רגע, אם אתם מגיבים ככה... יש משהו שאתם רוצים לספר לנו?"

"אה, כן," אמר דני. הבטתי בו. "הצעתי לה נישואין. כשהיינו בים, לא אמרנו לכם?" הוא שאל במבט מופתע.

התחלתי לצחוק, מהנהנת. "כ-כן..." מלמלתי, לא מצליחה להפסיק לצחוק תוך כדי. "התחתנו... – "

" – הלכנו לכנסייה והתחתנו בסתר."

עשיתי פרצוף. "אני יהודיה."

"נכון, אבל... כאילו שבבית כנסת בכלל היו נותנים לנו להתחתן." הוא אמר. "כלומר, אני נוצרי ואת יהודיה, אז, את יודעת... כל חוקי היהדות האלה שיהודיה לא יכולה להתחתן עם נוצרי או משהו...?"

"- רגע." אמרה לי. "לא חשבתי על זה."

"הא?"

"אני ומייקל..." היא הרהרה ונראתה מוטרדת. "הוא נוצרי, ואני יהודיה."

מייקל הביט בה, מרים גבה. "אממ, אני נוצרי?" הוא שאל.

"מתי התנצרת?" שאל טום.

"על מה אתם מדברים?"

"אני יהודי," מייקל הסביר בגיחוך. "'מייקל' זה עיוות של 'מיכאל'."

טום, דני, הארי ומייקל צחקו. לי ואני מצמצנו.

"איך זה," לי נשמעה קצת כועסת. "שאני מכירה אותך שלוש שנים מזורגגות, ואני לא יודעת שאתה יהודי? איך זה שאף פעם לא הזכרת את זה?!"

"אממ, לא חשבתי שזה חשוב," הוא משך בכתפיו בקלילות. "זה היה?"

לי נראתה חושבת. "המ... כן, אולי קצת. כן, זה חשוב!" היא אמרה בהלם. "אני לא מאמינה..." התחלתי לצחוק. "מה את צוחקת?" היא שאלה, נעלבת.

"סתם, אתם מצחיקים אותי." אמרתי. "אז זה אומר שאתם עושים חתונה יהודית-מסורתית?"

"מה את אומרת?" מייקל שאל את לי, שנראתה מבולבלת מעט.

"מן הסתם, כן." היא גיחכה.

"וואו. אז אנחנו נראה את מייקל שובר כוס?" שאל טום בשמחה. הארי רק שתק, אוכל את הפריכיות.

"כנראה שכן." אמר מייקל והצמיד אליו את לי. שמתי לב שהארי פתאום נראה זועף.

"הארי, מה עובר עליך? אתה באמת במחזור?" תהיתי.

"הא?"

"אתה במחזור?"

"לא יודע."

נראיתי מבולבלת. "טוב, לא משנה," אמרתי. "דאגי ומאי לא יחזרו להיות ביחד. נקודה. סוף פסוק. ומי שמערער על זה, יכול לדחוף את הערעור שלו ישר ל-"

לי התחילה לרחרח את האוויר. "מריחים את זה?" חייכתי, וטום המשיך אותה.

"מריח כמו התערבות..."

השיחה הזו כבר הייתה אידיוטית קודם, אבל עכשיו זה השיא.

"את מערערת?" שאלתי בהשתאות.

"כן," היא גיחכה. "זה מריח לי כמו התערבות."

"אחת שאת הולכת להפסיד בה." חייכתי.

"אני בעד התערבות." הנהן טום. "אז מי חושב שהם יחזרו להיות ביחד?"

"אני." אמרו לי, מייקל והארי ביחד. מה שמשאיר אותי ואת דני בצד הנגדי.

"תראו את זה," עכשיו טום התחיל לרחרח את האוויר. "עכשיו אפשר גם להריח את האהבה באוויר."

דני נתן לו מכה קלה על העורף. "שתוק."

"תפסיקו לסטות מהנושא." אמרה לי. "על מה אנחנו מתערבים?"

"אם אני ודני מנצחים," אמרתי, "לי תצטרך לספר-את-מה-שקרה." היא ידעה על מה דיברתי – המסיבה ההיא לפני שלוש שנים. היא תצטרך לספר מה קרה שם להארי.

"לספר-את-מה-שקרה?" הארי שאל, אבל התעלמנו ממנו.

"אז ככה." לי אמרה במבט כועס. "טוב. אז אם אנחנו מנצחים את ודני יוצאים לדייט." שנינו השתעלנו.

"מה?!"

"זו ההתערבות." טום חייך.

"אבל-"

"-אם אתם כל-כך בטוחים שהם לא יחזרו להיות ביחד," מייקל קטע אותנו, "אז בטח לא יהיה אכפת לכם להתערב." החלפתי מבט מוטרד עם דני, שנעץ מבט בטום, מייקל והארי.

"אוקי." אמרתי.

 דני הפנה את מבטו והסתכל עליי, מבולבל. "אוקי?"

"כן." חייכתי אליו. "בכל מקרה הם הולכים להפסיד."