אזהרה אחת לפני הפרק: הוא הזוי. ממש הזוי. אבל הוא חמוד, אני אוהבת את הפרק הזה.D:

תיהנו. ^^

נ.ב: מוקדש לשארונ וסתו, שאני ממש מקווה לסיים את הפיקצר שלהן עד מחר. P:

*  *  *

"אוקיי, היסטורי." אמרה ניקי בהלם, מתיישבת על הספה ליד אוליבר ובל. "את. שפכת מגש של אלכוהול. על דני. ג'ונס. אתשפכתמגששלאלכוהולעלדניג'ונס."

"נהדר, אולי תחזרי על זה שוב?" בל זעפה.

"לעזאזל, איז! את רשמית האלילה שלי!" קראה ניקי, מחייכת חיוך-רחב. "רגע, אבל למה עשית את זה?"

"כי – " בל השתתקה ונשכה את שפתיה. "בגלל ש..."

"מה, את מקנאה? זה העניין?"

"לא!" בל מחתה במהירות. "זה בכלל לא קשור!"

"אז?"

"עשיתי את זה בגלל ש..."

"כן?"

"אה!" בל לקחה כרית מהספה וקברה בה את ראשה. "הואנישקאותימאחוריהגבשלאוליביה!"

"מה?" הבעה מבולבלת נסוכה על פניה של ניקי.

"אולִי, קצת עזרה כאן?" היא פנתה אליו.

"הוא נישק אותה בזמן שהוא יצא עם אוליביה." הסביר אוליבר. "והיום הוא יצא לדייט עם מישהי, יומיים אחרי שהוא זרק את אוליביה."

"מה?!" ניקי שאלה בהלם. "למה לא סיפרת לי?"

"אוף, אני לא יודעת!" היא השיבה בתסכול. "אבל היו לך מספיק צרות על הראש גם בלעדיי! עם לורה, והתפקיד שנלחמת עליו... לא רציתי להוסיף לזה."

"אבל – " ניקי השתתקה, והתחילה ללכת במעגלים בסלון. "אוקיי." היא נשמה עמוק. "תנו לי להבין. את יצאת עם דני והוא נישק אותך," היא עצרה והביטה בבל, שהנהנה. "בזמן שהוא יצא עם אוליביה. אחרי זה, הוא נפרד ממנה." בל שוב הנהנה. "ואז מה?"

"סיכמנו שנישאר ידידים." היא אמרה.

"טוב. הייתם ידידים והוא יצא עם הברונטית. אז מה הבעיה שלך, בעצם?"

"ש – הוא יצא איתה יומיים אחרי שהוא זרק את אוליביה!"

"אבל זה לא באמת מפריע לך, נכון?" שאל אוליבר, מחייך בערמומיות.

"מה אתה רומז?" היא צמצמה את עיניה.

"את מקנאה." אוליבר וניקי אמרו פה-אחד. היא התחילה להאדים.

"אני לא!"

"את מקנאה, אין על זה ויכוח בכלל." ניקי משכה בכתפיה.

"אני לא מקנאה!"

"נו, איז. השלב הראשון הוא להודות בזה." אמר אוליבר, כאילו הוא פונה אל מכורה לסמים.

"אבל אני לא – "

" – את כן – "

" – בסדר, אני כן!" היא פלטה בכעס. "אני מקנאה! כשאני רואה אותו עם מישהי אחרת הדם שלי מתחיל להתחמם והבטן שלי מסתובבת! אנימקנאהאנימקנאהאנימקנאה!" היא רשפה. "זהו? טוב לכם עכשיו?"

אוליבר חייך בניצחון.

"ידעתי."

"ועכשיו מה?" בל שאלה בייאוש. "אני עדיין שונאת אותו."

"חכי, זה יעבור לך." אמרה ניקי בחכמה. "בחיי, את לא רואה סרטי רומנטיקה? זה ברור שיש ביניכם מתח-מיני. זה רק עניין של זמן עד שתתנפלו אחד על השנייה."

"חה, בל באמת הולכת להתנפל עליו." אוליבר גיחך. "אבל לא במובן שהתכוונת."

"זה לא מצחיק!" אמרה בל בכעס. "אתם... אתם..." היא חיפשה את המילה המתאימה.

"אנחנו מה?"

"קרציות! שניכם!" היא פלטה בעצבים. "ואני הולכת לישון, אז לילה טוב!" ובזאת היא הלכה לחדר שלה ושל ניקי.

"היא כל-כך מאוהבת בו."

"שמעתי את זה!" היא צעקה מהמסדרון.

"אז מה עושים עכשיו?" שאל אוליבר.

"טוב, זה ברור."

"מה?"

"אנחנו חייבים להשלים ביניהם." אמרה ניקי בחיוך רחב.

"אה. נכון. רק, אממ, איך אנחנו הולכים לעשות את זה?"

"באמת אוליבר, אתה כל-כך אטום לפעמים." היא גלגלה את עיניה. "השלב הראשון הוא לגרום לדני להודות שהוא מת עליה!"

"אה, ידעתי את זה!" קרא אוליבר. "רגע, שהוא מת על מי?"

"על ויקטוריה בקהאם."

"אבל היא לא נשואה ל – "

"על בל, אוליבר! אנחנו צריכים לגרום לו להודות שהוא רוצה את בל!

"כמובן! גאוני!" הוא בהה בה בהערצה.

"ברור שזה גאוני, זה רעיון שלי."

"רגע, אז איך אנחנו גורמים לדני ג'ונס להודות בזה?"

"שאלה טובה. בדיוק בגלל זה, נצטרך לבנות אסטרטגיה מושלמת, שתהיה בנויה משלבים מדויקים."

"מובן, המפקדת. שאלה, המפקדת."

"קבל רשות דיבור, טוראי."

"כן, המפקדת. המפקדת, איך אנחנו בכלל נפגוש את דני ג'ונס?"

"הא, אני שמחה ששאלת, טוראי. כי יש לי את התוכנית המושלמת."

"את האלילה שלי."

"אני יודעת." היא חייכה. "עכשיו בוא, יש לנו עבודה." היא לקחה את מפתחות הדירה והם יצאו החוצה.

"מה עושים עכשיו?"

"אוקיי. מקפליי אמורים לחזור עכשיו מצילומים של הקליפ החדש."

"אז?"

"אז בוא, נעקוב אחרי דני עד שנגיע לבית שלו ונסחט אותו לתת מידע!"

"זו התכנית המושלמת שלך?" הוא שאל, מרים גבה.

"אוף, בוא כבר." היא גלגלה את עיניה ומשכה את ידו לעבר האולפנים שמהם יצאו ברגע זה מקפליי. "הנה הוא!" הם ראו את דני עומד ביציאה מהאולפנים ביחד עם הארי. הוא נפרד ממנו והתחיל ללכת. "אחריו!" הם התחילו לרוץ.

דני שמע צעדים חשודים מאחוריו והסתובב. ניקי ואוליבר מייד התחבאו מאחורי פח-זבל שהיה שם. הוא זרק לעבר הפח מבט חשדני, והמשיך ללכת.

"זה היה קרוב..." מלמל אוליבר. הם המשיכו לעקוב אחריו, מסתתרים מאחורי חפצים בכל-פעם שהוא הסתובב. לבסוף הוא נעצר מול דלת של בניין-פאר ענקי, פתח את דלת הלובי ונכנס.

"אולִי, הדלת!" קראה ניקי במהירות. אוליבר רץ מהר כדי לתפוס את הדלת, אבל היא כבר נסגרה. "לעזאזל."

"מה עכשיו?" אוליבר התיישב על הרצפה, נשען על קיר הבניין. "כואבות לי הרגליים."

"אוך, קום כבר. יש לי רעיון." ניקי הביטה במעלה הבניין, מהרהרת.

"אני מקשיב, איינשטיין."

"אוקיי. תעזור לי."

הוא קם. "מה לעשות?"

"תעמוד..." היא החזיקה את הכתפיים שלו, מכוונת אותו, "כאן."

הוא נעמד. "מה את –  איה!" היא קפצה על הגב שלו. "מה את עושה?!"

"תפסיק לזוז!" היא קראה בפאניקה. "תעמוד ישר!"

"מה את עושה?"

"אני..." היא נעמדה על הכתפיים של אוליבר, ואז נתנה לעצמה דחיפה קטנה וטיפסה על מעקה המרפסת של דיירי הקומה הראשונה. "יש!"

"ווהו..." אוליבר מלמל בהלם, מעסה את כתפיו ומביט בניקי בהלם. "איך עשית את זה?"

"לא הייתי מצליחה בלעדיך." היא חייכה. "קדימה, בוא." היא התכופפה, מושיטה לו את ידה, וכך גם הוא טיפס למרפסת. "אוקיי, דני גר בקומה הרביעית, ממה שהבנתי."

"איך את יודעת?" הוא שאל בפליאה.

"בל שיגעה אותי עם זה." היא אמרה בעצב. "אוקיי, תעמוד כאן. מוכן?" היא שוב קפצה על הגב שלו, ולאט-לאט נעמדה על הכתפיים שלו. הם טיפסו כך עד שהגיעו לקומה השלישית.

ניקי נעמדה על המעקה של המרפסת, מנסה להציץ דרך החלון – שפנה ישר לדירה של דני בקומה הרביעית. "אלוהים אדירים!" היא קראה בהלם וכמעט נפלה מהמעקה. אוליבר נבהל ומיהר לתפוס אותה.

"את בסדר?"

"כן..." היא מלמלה. "זה היה מפחיד. תודה."

"מה ראית?" הוא שאל בסקרנות.

"דני. נכנס. למקלחת."

"מה?!" הוא שאל בהפתעה. "אני רוצה לראות!"

"אוליבר! תתאפס על עצמך!" היא קראה בכעס, אבל הוא כבר טיפס על המעקה. גם היא טיפסה עליו ונעמדה לצידו. "אוך – זוז, אני גם רוצה לראות!"

"ניקי, תפסיקי לדחוף! את רוצה ששנינו ני – " אוליבר נקטע, צועק בבהלה. ניקי צרחה. הם תפסו במעקה שניה לפני שנפלו מהמרפסת, וכך יצא שהם נחתו במרפסת בקומה השלישית.

"אלוהים..." ניקי מלמלה בפחד. "אלוהים, אלוהים, אלוהים..."

"זה היה כל-כך קרוב." אמר אוליבר, עדיין רועד. "תארי לך מה היה קורה אם – " הוא השתתק. שניהם בהו באימה בגבר עם שיער בלונדיני ופוני, עם עיניים כחולות ובעל זיפים זהובים-בהירים.

"אני מכיר אתכם?" הוא שאל; ספק-חושד, ספק-משועשע.

"אהה..." ניקי גמגמה. "כן!" היא אמרה לבסוף. "זוכר אותי? ניקי, מהריאיון? 'Sugar'? לורה אוונס, כלבה מטורפת? משהו?"

"אה, המראיינת התותחית!" הוא קרא בשמחה, לוחץ את ידה. "אמ... מה... הולך פה?"

"זה סיפור כל-כך ארוך." היא חייכה בעייפות. "אבל אני מבטיחה לך שלא באנו לפרוץ לך לדירה."

"אוקיי..." דאגי מלמל, מהורהר. "יש לי זמן. רוצים להיכנס? בדיוק חזרנו מהצילומים של הקליפ החדש."

"אנחנו יודעים." אוליבר פלט.

דאגי הביט בו בהפתעה. "באמת?"

"כן, אנחנו, אמ... מעריצים מושבעים! כן, ניקי ואני. מקפליי לנצח!" הוא הניח את זרועו על כתפה של ניקי ושניהם הנהנו במרץ.

"אוקיי..." הוא הביט בהם בספקנות, ואחר-כך פתח את דלת המרפסת.