נכוןנכון, אמרתי שהפרק יהיה מחר, אבל עוד עשר דקות מחר מגיע ויש לי מגן בביולוגיה מחר. ואתן לא רוצות שאני אעלה פרק אחרי מגן בביולוגיה, זה פשוט ידיר שינה מעיניכן. יודעות למה? כי אחרי המגן אני לא אספר לכן שסמים שמזריקים ליד שמאל עוברים פעמיים בלב לפני שהם מגיעים ליד ימין, ושאספירין בכמויות גדולות הוא רעיל ולכן מתפרק בכבד!

הו, הידע, הידע. אני עומדת להיכשל. ייפ-ייפ-הוריי. אבל לא ניתן לזה לדכא אותי, כי הפרק השלישי יהיה כאן עוד שניים-שלושה סקרולים של העכבר, ואחרי מחר יהיה לי זמן של שבועיים עד הבגרות בביולוגיה! מתוך השבועיים הקסומים האלה אני אתן לעצמי שבוע מנוחה מרנין עד ל"ג בעומר אומשו, והפרק הרביעי יהיה ב9.5.2010, שזה בערך יומיים לפני הבגרות בביולוגיה ויומיים לפני קץ הסבל שלי! ובחופשה-לפני-בגרות שלי. הוו, חופשות מגן ובגרויות הן דבר כה שימושי, לעולם אין לזלזל בהן. ואחרי ה11 במאי, אין. יותר. ביולוגיה. וזה בעצם אומר שאני הולכת לסיים במשהו כמו 11 ביום חמישי. רק תגידו שזה לא אפי ומשעשע. יש לי אקדח. תזהרו.

אניווייז, אני מקווה שהיה לכן יום עצמאות שמח ומרטיט לבבות, שלי היה מוזר ועשה לי חשק לכנס שאין דברים כאלה. ם:

ביי.

Ignore him, he's an idiot.

"תראו," ליזי פתחה. השמונה ישבו בבית קפה נידח איפשהו בקצה הרחוב, שהיה כמעט ריק כך שיכולים היו לחבר בערך שלושה שולחנות יחד כדי שכולם יישבו סביבם. "באופן כללי אם אתם משלמים לי אין לי בעיה לצרף אותם לקבוצה. יש לי קבוצה קטנה ביום... בימי שני. אלה רק שבעה אנשים, ואני יכולה לצרף אותם אליהם." היא לקחה לגימה קצרה מהקפה שלה. "העניין הוא שאני לא מוכנה לצרף אותם אם הם לא ישתפו פעולה. אני לא מחבבת עצלנים, ואני לא מבטיחה שאני לא אגרום להם לעקם לעצמם שריר במפשעה אם הם יעצבנו אותי." היא התלוצצה כשאמרה את המשפט האחרון, אבל דני, הארי, טום ודאגי עדיין התכווצו במקומם בפחד.

"הם ישתפו פעולה." דארן הבטיח לה, מחייך.

"איכשהו, לא נראה לי שהם מתלהבים מזה ממש," היא בחנה אותם למשך שנייה מהירה, ואז החזירה את מבטה. "אני אוהבת יוגה, בסדר? אני שונאת אנשים שמזלזלים בזה. אלה שאני מלמדת יוגה רוצים ללמוד ומוכנים לקחת את זה ברצינות. בסופו של דבר, כמו שאמרתי, אם תבואו אל ההנהלה ותגידו שאתם רוצים לצרף אותם לקבוצה שלי או של מדריכים אחרים הם ייתנו לכם להיכנס אפילו בחינם – "

" – תראי," התערב טום, "אנחנו לא מפלצות איומות, אוקי?"

דני גיחך.

"כן, אנחנו גם ממש נחמדים, ואני אפילו טוב במי– אי! הארי, למה בעטת בי בדיסקרטיות מתחת לשולחן?" הוא שאל בטון פגוע, מלטף את הרגל שלו בכאב. "אני לא אוכל ללכת יותר לעולם! ואני אצטרך לחיות על הקפה הנורא כאן עד סוף-" הוא נעצר כשראה את המבט רווי השנאה שהמלצרית נעצה בו.

"זה היה טום שבעט בך, דביל." אמר הארי, מגלגל את עיניו וצוחק באותו הזמן. ליזי גיחכה, נועצת מבט משועשע בהארי ודני. הארי חייך אליה והיא חייכה בחזרה.

"אני מניחה שזה יהיה בסדר, אם לא תתנהגו כמו ילדים קטנים..." היא לא יכלה שלא לצחוק על עצמה מנטאלית לנוכח העובדה שהיא נשמעת כמו מורה ממורמרת עם שיער מאפיר ותסרוקת פקעת. לרגע היא לקחה קצוות שיער אדמדמה והביטה בה, רק כדי לוודא שהיא לא מאפירה.

"אנחנו מבטיחים." דאגי הניח את ידו על חזהו. "שולם?" הוא הציע לה את הזרת. היא גיחכה, והושיטה לו את הזרת שלה.

"שולם," היא חייכה, ופנתה לריצ'ארד. "הם תמיד ככה?"

"אין לך מושג..." הוא מלמל בתשובה.

"לא היית אמור לומר לה את זה." אמר דני. "היינו צריכים לעשות רושם של אנשים חכמים שאוהבים יוגה ואממ... כל הדברים מסביב." ליזי הרימה גבה.

"כל הדברים מסביב?" שאלה בטון מפקפק, לא מרוצה ממנו.

"תשכחי ממנו," חייך אליה טום, "הוא אידיוט. צריך להשמיד אותו."

"אז את מסכימה לצרף אותם לקבוצה קטנה?" שאל דארן. ליזי הרהרה כמה זמן, מביטה בכל יושבי השולחן. הם נעצו בה מבטים מקווים.

היא אמרה כן.

"מה אתה עושה כאן?" ליזי נכנסה אל הבית, סוגרת את הדלת אחריה. ג'ייסון ישב על הספה ואכל גלידה מתוך הקופסה, בוהה ב"פרויקט מסלול". הוא הרים אליה את העיניים הירוקות-אפורות שלו, ועוד לפני שהיא הספיקה להביט בהבעת פניו, היא ידעה שמשהו לא בסדר. היא הלכה והתיישבה לידו, מרחיקה את קופסת הגלידה מידיו.

"ג'ס." ג'ייסון אמר בקול מעט שבור. בשנייה אחרי זה היא חיבקה אותו. "הוא פשוט..." ג'ייסון הביט אל תוך עיניה החומות ונראה כאילו הוא עומד להישבר בזרועותיה. "את יודעת. שוב."

"ג'יי..." היא אמרה ברכות, מלטפת את השיער הבלונדיני שלו בעדינות ואז עוברת לשרטט את קווי הלסת שלו. "אתה יודע שאני אוהבת את ג'ס. הוא בחור נהדר. אבל אתה בן עשרים וארבע ויצאת מהארון בגיל שש-עשרה... ג'ס בן עשרים ושתיים וגילה שהוא הומו לפני כמה זמן, עשרה חודשים?" ג'ייסון נשך את שפתו התחתונה.

"לפני שנה."

"ואתם יוצאים בערך שמונה חודשים. ג'יי, תן לו זמן."

"אני לא רוצה." הוא אמר בילדותיות, נמנע ממבטה. "הוא שכב עם בחורה. שוב. אני מבין שלפעמים, כלומר..."

"תראה, ג'ייסון-"

"העניין הוא שהוא לא אמר לי כלום על זה!" התפרץ ג'ייסון בכעס. "אני לא... לא הייתי נותן לו לשכב עם בחורה. הוא עדיין לא... אני רוצה שהוא יהיה מוכן לזה. להיות ככה, ולהיות בקשר שלנו וכל הדברים האלה." היא שתקה לרגע.

"אז מה בעצם קורה איתכם עכשיו?"

"אני לא יודע." הוא נאנח, משעין את ראשו על כתפה. "זה היה יום נהדר. ירד גשם וכל הביוב עלה על הכביש ונשברה לו המטרייה, אז הוא נדחק צמוד אליי והלכנו מתחת לשלי." ליזי חייכה, מלטפת את ראשו. "אז הלכנו לאיזו מסעדה די גרועה ואכלנו ודיברנו על העבודה שלו והעבודה שלי ואז ניגשה אלינו איזו בחורה אחת... אוף, ליזי, אם הייתי סטרייט היה עומד לי רק מלראות אותה."

"כמה יפה?"

"חמש עשרה על ריכטר. שחורה אחת, רזה ויפה עם שיער חום מתולתל באיזה אפרו משונה. כל כך סבנטיזית, עם ג'ינס קרוע וחולצת פלאנל ענקית שהיא בטח קנתה בחנות יד שנייה או בדוכן בשוק. מאופרת יפה. בטח שרה רית'ם ובלוז בפאבים בשביל להתפרנס. כל כך מה שהיית מצפה ממנו לזיין. היא ניגשה וחיבקה אותי ונישקה אותו, מתנהגת כאילו הוא פאקינג החבר שלה."

"פאק."

"כן. הוא לא ידע מה הוא רוצה לעשות עם עצמו. הוא נעץ בי מבט מתנצל וקמתי משם. הוא כל הזמן עושה את זה. אני לא יכול יותר." הוא קבר את הראש שלו בכתפה, רועד. "נמאס לי מזה, ליזי. נמאס לי כל כך."

"ששש... אני יודעת," היא לחשה, מנסה לעודד אותו. "זה קשה. אתה זוכר, נכון? כשאתה יצאת מהארון גם שכבת עם בנות אחרי זה." הוא צחק.

"רק עם אחת, וזה היה בערך שבוע אחרי שיצאתי מהארון. את לא יכולה לשכוח מזה כבר?"

"לא." היא אמרה בתוכחה. הוא נאנח.

"זה לא אותו המקרה, בכל אופן. הוא מחוץ לארון המזדיין כבר שנה והוא עדיין שוכב עם בחורות כשהוא יכול. בטח היו עוד הרבה שלא שמעתי עליהם. הבן זונה הזה."

"די, ג'יי, הוא אוהב אותך. אני בטוחה שהוא לא באמת מתכוון לזה."

"איך את יודעת?"

"רואים את זה, בדרך שהוא מסתכל עלייך." היא חייכה אליו, ורכנה כדי לתת לו נשיקה עדינה על המצח. הוא נחר. היא צחקה והכתה אותו – ואז הפלאפון שלה התחיל לצלצל, וחיוכה גדל אף יותר.

"אוו," ג'ייסון מיד שכח ממה שהם דיברו עליו קודם. "התחילו עם מישהי היום?" קנטר.

"זה דייב." היא גלגלה את עיניה.

"דיייייייב." הוא העמיד פנים כאילו לא ידע מי הוא, ואז כאילו-נזכר."זה ההוא שנועץ בך מבטים מאז שהתחלת לעבוד במקום ההוא?" הוא נראה מרוצה מעצמו. "חשבתי שהוא לעולם לא יבקש ממך את המספר."

"שתוק!" היא הכתה אותו בעדינות.

"את מרביצה כמו נקבה." הוא החזיר לה בחיוך רחב, מוציא לשון. "תעני לו."

"או, נכון." היא יצאה מהחדר בריצה, עונה לטלפון תוך כדי שהיא עולה במדרגות אל חדר השינה שלה. "הלו?" ענתה כשהייתה בערך באמצע גרם המדרגות.

"היי," היא שמעה את דייב אומר בקול מעודד. היא עדיין עלתה במדרגות. "איך היה עם המשלחת?" התעניין. ליזי נאנחה.

"הממ," היא סיימה לעלות, מגיעה לקומה השנייה, "היה די בסדר. אני עומדת לצרף את הלהקה לקבוצה של ימי שני... ואממ, הם יהיו שם בערך חודש וחצי ואז, זהו?"

"אוה." דייב אמר. השתררה שתיקה. "תקשיבי, את פנויה הלילה?"

"אני..." היא הסתכלה למטה אל הסלון; ג'ייסון אכל את הגלידה והמשיך לבהות בטלוויזיה במבט מזוגג. "לא נראה לי שכדאי, ג'יי לא ממש במצב טוב." היא אמרה לבסוף.

"אוה. הבנתי," דייב אמר באכזבה. "אז ביום אחר?"

"כן, ביום אחר."

"כן." שתיקה.

"אז ביי," היא אמרה.

"ביי." ליזי ניתקה את השיחה, וירדה למטה. היא נכנסה למטבח, לקחה כפית והתיישבה ליד ג'ייסון.

"הממ?" הוא המהם אליה. "אז מה הבחור שלך רצה?"

"סתם... שנלך להסתובב או משהו." היא הכניסה את הכפית לתוך הקופסה, מלאה אותה בגלידה והכניסה אותה לפה. "איזה טעם זה?"

"פסיפלורה. אז למה את לא מתכוננת?" הוא אכל עוד קצת מהגלידה בעצמו.

"אה, אמרתי שאני לא יכולה. ביום אחר." ג'ייסון בדיוק התכוון להכניס את הכפית מלאת הגלידה שלו לפה. במקום זה, הוא מרח את הגלידה על הלחי שלה. "בשביל מה זה היה נחוץ?"

"את מטומטמת ומתוסכלת מינית. אני פשוט מביע את מה שאני חושב עלייך כרגע." הוא ליקק את הכפית.

"הי!" היא מחתה בטון נעלב, מנגבת את הגלידה מפניה.

"לא, הש. אני לא מאמין שביטלת למסכן. את צריכה להתבייש בעצמך ולהיקבר באלוהים-יודע-איפה. הוא בטח בוכה לו מתחת לשמיכה, לבדו בלילה, כשאת לא לצידו והמיטה גדולה מידיי רק בשביל אדם אחד...-" הוא התחיל לומר בקול עצוב.

"-שתוק!" ליזי צחקה. "רוצה ל-" הפלאפון של ג'ייסון צלצל, ולפי הבעת פניו היא יכולה לנחש שזה ג'ס. "תענה." האיצה בו ליזי. הוא קימט את גבותיו והביט בה.

"אין לך בכלל זכות לומר לי את זה!"

"שתוק ותענה לפלאפון."

"למה לי."

"אני אכרות לך את האשכים." היא שילחה בו מבט עצבני והוא ציית, מסמן לה ללכת. "קפה?"

"כן." הוא ענה לה, ובפלאפון באותו הזמן. ליזי יצאה מהחדר, שומעת "היי, כן. ג'ס אני-" ואז הדיבור הפך למלמולים. היא הרתיחה את המים בקומקום.

שעה לאחר מכן, כוסות הקפה אמנם היו מוכנות כבר הרבה זמן אבל ליזי לא העזה לחזור אל הסלון כיוון שג'ייסון דיבר בפלאפון והיא, כך ניסתה לשכנע את עצמה, לא גסת רוח. ג'ייסון נכנס אל המטבח, עדיין מדבר בפלאפון.

"חכה רגע," הוא הרחיק את הפלאפון מאוזנו והסתכל עליי. החזרתי לו מבט שואל. "אכפת לך שג'ס יבוא?"

"בטח שלא!" קראה ליזי, מרוצה מההשלמה הפתאומית בין שניהם. "תגיד לו לבוא עכשיו." הוא חייך, לקח כוס קפה שנחה על השולחן וחזר לסלון. היא נאנחה, התיישבה על אחד הכיסאות שליד שולחן המטבח ושתתה את הקפה שלה בדממה.

"היא יפה, האליזבת' הזו." דני התיישב על הכורסא שלו, לוקח לגימה ישירות מפחית הבירה שלו. טום הנהן בהסכמה.

"היא נחמדה." דאגי אמר, מכניס את אחד ממשחקי הפלייסטיישן שלו אל המכשיר. הוא הסתכל על המסך כמה שניות, ואז לקח את אחד הג'ויסטיקים. "תפוס!" הוא זרק את זה לכיוון הארי. בפועל זה פגע בטום.

"אתה. מת." טום אמר בטון רצחני, קם ונועץ בו מבט של אתה-הולך-למות-מוות-איטי-ומייסר-במיוחד, תתכונן.

"בטעות?" דאגי אמר בתמימות, מתכווץ במקומו.

"דאג, אני מקווה שאמרת יפה שלום לכל האנשים שאכפת לך מהם," טום התחיל לומר, מתקרב אליו בצעדים מאיימים כשדני שלח את ידו, ומשך אותו בחזרה לתנוחה ישיבה. הוא לא הצליח למשוך את היד שלו, ולכן טום התיישב עליה בגלל התנופה.

"אה! היד שלי! זו ה-יד שלי! אני לא אוכל... טום..." דני הביט בו בעיני עגל. "אתה רוצח לי את היד המאוננת!"

טום מיד קם, נגעל.

"אני לעולם לא אלחץ את היד שלך יותר."

"זה בסדר, אתה עושה דברים אחרים עם היד שלו," העיר הארי.

"הש, הארי." דאגי אמר. "אני עדיין תמים." שלושתם הביטו בו, מרימים גבה.

"אה, כן..." אמר טום. "ברור..."

"הכי תמים..." הסכים איתו הארי, מעט המום מכך שדאגי בכלל אמר את זה. או חשב על זה.

"בטח שהוא לא תמים!" דני לא שיתף פעולה, ואז קפץ על דאגי, מחבק אותו. "הוא הילד הקטנטן והחמוד שלי, אבל לא תמים!" הוא צבט את הלחיים שלו, מתעלם מהמבט האומלל שהיה נסוך על פניו של דאגי.

"אני שונא אותך," דאגי אמר לו. דני נראה נעלב.

"אבל, דוג, אני... אני אוהב אותך!" הארי זרק על דני כרית. "ואותך אני לא!"

"כן..." טום גלגל את עיניו.

"מישהו מכם בכלל יודע מה עושים ביוגה?" שאל דני. "ממה שראיתי זה נראה קצת... מטריד." הוא עיווה את פניו.

"אני יודע!" דאגי התנדב להסביר לו, ואז התיישב על הרצפה והרים את הרגל שלו, מניח אותה מאחורי הראש. "זו תנוחת הרגל-על-הראש." הארי, טום ואפילו דני הביטו בו במבט מאוכזב.

"כן, תפסיק עם זה."

"טוב." דאגי נשמע לא מרוצה, וניסה לחזור לתנוחה יותר נוחה. "אממ. אני לא מצליח להשתחרר." טום הרים גבה.

"תפסיק עם השטויות שלך." הוא אמר לו. "בא לי פיצה. אולי נזמין פיצה?"

"אני חושב שכדאי שנזמין פיצה." הסכים דני.

"כן, פיצה זה טוב." הארי הנהן.

"אבל מה איתי?" תהה דאגי על מר גורלו. "אני תקוע עם רגל מאחורי הראש!"

"אה, כן. נכון." הארי ודני החליפו מבטים ממזריים.

"רק אל תהרגו אותו," אמר טום בסהרוריות, הולך לעבר הטלפון במטבח ומחייג את המספר של הפיצרייה הקרובה.

"וואו, תודה, טום, שאתה דואג ל – " דאגי התחיל לומר, נקטע כששם לב שדני והארי מתקרבים אליי במבטים זוממים. "אל תתקרבו אליי!" הוא קרא בהיסטריה, מתחיל לקפץ הרחק מהם עד שנתקע בשולחן הקפה. "אונס! אונס!" הם לא עשו לו כלום כי הם היו עסוקים בצחוק מתגלגל.

***

הו! נכון שאתן מופתעות שג'ס הוא גבר? למה ג'ס הוא גבר? מדוע סלח ג'ייסון לג'ס? מי היא הבחורה בשחורה שבטח שרה R&B בפאבים? האם בכלל יהיה עוד אזכור אליה? מה תפקידה בעתיד? האם ליזי אוהבת כרוב ניצנים? האם אכשל במגן בביולוגיה? האם דאגי יישאר בתול?

לא יודעת, כי עוד לא כתבתי את זה, אבל כל זאת ועוד - כנראה בפרק הבא! O: