ש-לום.D:

רציתי להודיע, שההתמכרות לPOV עברה. הידד. not. עכשיו אני מכורה ל- Corrupted. המדיה הדיסלקט שלי הכניס את השיר הזה לקטגוריה "מטאל". קריפי.OO

בכ"מ, הנה הפרק. יאיי.

התקרבנו אל הואן. לי השעינה את היד שלה על הכתף שלי, ואני השענתי את ידי על הכתף שלה. התחלנו לדבר על "כמה זה שולט. הופעה. מקפליי. היכול להיות טוב יותר? ברור שלא!" בעברית מהירה. למרות כל ההתרגשות, הייתה לי הרגשה רעה כשראיתי שדני לא נמצא שם.

"היי!" דאגי קם וחיבק את לי, ואז אותי. את מאי הוא נישק באריכות, וכשהוא התנתק ממנה ראיתי את העיניים הכחולות שלה נוצצות יותר מתמיד.

"איפה דני?" שאלתי. הארי משך בכתפיו, אבל טום אמר –

"אני חושב שאוליביה הכלבה התקשרה אליו, אז הוא הלך לרגע כדי לצעוק עליה או משהו. למרות שהוא – אה, הוא בא."

הרגשתי כאילו משהו נופל על הראש שלי. סובבתי את ראשי והבטתי בדמות קטנה מתקרבת אלינו, תוך כדי שיחה בטלפון. כשדני התקרב מספיק כדי להיות בטווח שמיעה הוא מלמל משהו אל הפלאפון וניתק במהירות. ואז הוא חייך חיוך שהמיס לי את הקרביים, למרות ש "אוליביה הכלבה התקשרה אליו" הדהד במוחי. מה היא רוצה ממנו? למה הוא...

כל ההתרגשות של ההופעה כאילו נמוגה סביבי ויכולתי רק לחשוב על דני, ועל אוליביה, ביחד ועל...

"היי," הוא כרך את זרועו סביב צווארי, מושך אותי אליו. "אנחנו זזים?" כולם הנהנו, ואני התקדמתי, מתעלמת ממנו ומתיישבת ליד לי. הוא היה צריך לנתק לאוליביה בפרצוף, לא ללכת ולדבר איתה. חשבתי לעצמי בכעס.

דני התיישב לידי, מניח יד אחת על הברך שלי.

"מה עובר עלייך?" הוא שאל. הרכנתי את הראש, מתחילה לשחק עם האצבעות שלי בעצבנות.

"דיברת עם אוליביה, נכון?" שאלתי.

"כן." הוא לא הכחיש, וזה קצת כאב לי יותר. "היא התקשרה והתחילה לומר שאנחנו צריכים לחזור, ואמרתי לה שאני לא רוצה. שהיא לא חלק מהחיים שלי יותר." לא האמנתי לו לגמרי.

"אבל," אמרתי בשקט, "אתה עדיין אוהב אותה, נכון?" כשראיתי שהוא מתכוון לענות, חידדתי את דבריי; "אתה עדיין מרגיש אליה משהו, נכון?" הוא נאנח, מניח יד אחת על שתי ידיי. בידו השנייה הוא אחז בעדינות בסנטרי, מכריח אותי להביט בו. השאר במכונית התעלמו מאיתנו, או יותר נכון, נראו כאילו הם מתעלמים. הרגשתי מעודדת הרבה יותר פתאום. הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.

"אני אוהב אותך. אותך, אותך, ורק אותך."

"א - " הוא הניח אצבע על פי והשתיק אותי. בכל מקרה שכחתי מה רציתי לומר.

"אני לא אוהב את אוליביה, ואני לא רוצה שום קשר אליה, אוקיי? את הכי חשובה לי כרגע. וזהו." והוא נישק אותי בעדינות. רעדתי קצת. הנשיקות שלו לא נמאסות עליי. "בסדר?"

"בסדר." חייכתי, נשענת על כתפו בשקט. הוא נאנח, אני לא יודעת למה. ואז הוא הוציא את הפלאפון שלו, וכנראה התחיל לשחק. עצמתי את עיניי ברוגע. בעוד ארבע שעות אני אהיה בהופעה של מקפליי. מחר יש לי יום הולדת. דני אוהב אותי.

מה כבר יכול להשתבש?

דני התחיל לכוון את הגיטרה שלו. ישבתי על המגבר שלו ובהיתי בו חצי מסוממת מסדר את המיתרים.

"טוב, תפסיק, זה נשמע בסדר!" אמרתי אחרי חצי שעה. "בגלל זה אתם הולכים להופעה מוקדם? בשביל לכוון?" משני צדדינו גם דאגי וטום כיוונו את הגיטרות שלהם. לי ישבה ביחד עם הארי והקשיבה לתיפוף העצבני במיוחד שלו, "בשביל להיכנס לקצב".

הרעשים האלה שיגעו אותי לחלוטין. תמיד שנאתי לכוון גיטרות.

לאחר כמה דקות דאגי וטום הכריזו ש-"זה מכוון. מה איתך, דני?"

דני כיוון את הגיטרה עוד נצח נצחים (רבע שעה), ואז הם ניתקו את הגיטרות מהמגברים והניחו אותן בצד.

"אנחנו משתמשים במגברים הרבה יותר גדולים," הוא הסביר בתגובה למבטי השואל, "אלה רק כדי שנוכל לשמוע טוב איך הגיטרה שלנו עובדת. עכשיו אנחנו נבדוק סאונד במגברים הגדולים, נעשה חזרה גנרלית של, טוב, כל ההופעה..."

"אז אתה מתכוון שאני אראה שתי הופעות שלכם באותו היום?" שאלתי בחיוך.

"אחת טובה ואחת לחימום, אם לזה התכוונת." הוא צחק. "אחרי החזרה אנחנו שוב מכוונים את הגיטרות, מחברים, מבצעים שיר שלא נמצא בפלייליסט, ונחים קצת. אחרי זה כל האולם מתמלא, ובאיחור אופנתי אנחנו מתחילים את ההופעה עצמה."

"וואו. לא הבנתי כלום." שנינו צחקנו. הוא תלה את הגיטרה עליו, התקרב אליי והתחיל לנגן משהו לא מוסבר שנשמע כמו חתול שדורסים אותו.

"שמעת את זה? חכי כשתשמעי את זה בפול ווליום באולם. זה הדבר הכי מדהים שיכול לקרות לך." הוא חייך. אחזתי בצוואר הגיטרה, מזיזה אותה קצת הצידה.

"אתה הדבר הכי מדהים שיכול לקרות לי," לחשתי לו בשקט באוזן, ואז הסמקתי והלכתי ממנו. הוא אחז בידי ומשך אותי אליו, כך שידי היו לחוצות כנגד החזה שלו והבטתי בפניו בעיניים גדולות כשהוא חיבק אותי בחוזקה.

"אלה, אלה, אלה," הוא אמר, "את פשוט טובה מידיי בשביל להיות אמיתית."

"Everybody wants to know her name.

How does she cope with her new found fame?

Everyone asked me,

Who the hell is she?

That weirdo with 5 colors in her hair."

טום סיים לשיר את הבית האחרון בשיר "Five colors in her hair". אני, לי ומאי מחאנו כפיים. אחרי זה שוב הקשבנו להם מכוונים את הגיטרות.

"מאי, לי, גם לכן פשוט מתחשק להרוג מישהו עכשיו?" שאלתי בייאוש.

"כן... את החברה של הארי..." לי מלמלה בשקט, משעינה את ראשה על כתפה של מאי, ומביטה בהארי שתופף בעוצמה.

"אני שונאת לשמוע אנשים שמכוונים גיטרות..." מאי אמרה. "זה יכול להרוס לי את חוש השמיעה לחלוטין."

נאנחנו בעצב.

"טוב, בחורים." אדם מעט שמנמן נכנס דרך הדלת. "בעוד שעה וחצי האולם הזה יהיה מלא בבנות צווחניות שיסכימו לאנוס אתכם בכל דרך אפשרית. אני רוצה ש – "

"זה המנהל שלנו, פלטצ'." דאגי לחש למאי. משהו בה נראה מוזר כשהיא שמעה את פלטצ' אומר 'בנות צווחניות שיסכימו לאנוס אתכם בכל דרך אפשרית'. הוא המשיך לדבר, וכששניהם חזרו להתלחש, הם גילו למרבה חרדתם שהם הפסידו את שאר המשפט שלו.

" – ברור?" שאל פלטצ'. הבנים הנהנו. "ו - ” הוא התכוון להוסיף משהו, ואז; "הו, אני רואה שיש לנו אורחות!" הוא אמר והביט בי, ב-לי ובמאי. חייכנו אליו

"כן, אלה האורחות שלנו מישראל." הארי אמר. "לי, אלה ומאי." הוא הצביע על כל אחת מאיתנו.

"היי." אמרנו, קמות ממקומנו ומחייכות אליו.

"נעים להכיר אתכן, בנות." אמר פלטצ' ולחץ את ידנו. "אני מת'יו פלטצ'ר, המנהל של מקפליי."

"פלטצ', בקיצור." אמר הארי.

צחקנו. "אז פל- זאת אומרת, מת'יו, אמר 'בנות שיהיו מוכנות לאנוס אתכם בכל דרך אפשרית'." מאי אמרה לדאגי במבט חשדני.

"אני כל-כך אחת מהן." ליאור לחשה לי בשקט.

"אל תדאגי," דאגי אמר לה. "אני לא אתן לאף בת צווחנית לאנוס אותי. אולי חוץ ממך..." הוא הוסיף בחיוך ערמומי.

מאי חייכה חיוך רחב ולא אמרה מילה.

נאנחתי בשקט. "לי, אני עייפה וכואב לי הראש."

"שעה וחצי ויש לנו הופעה של מקפליי. לשתוק ולחייך."