ההופעה הייתה הדבר הכי רצוף אדרנלין שעברתי בחיי. באופן כללי התעייפו לי הידיים, אבל הרגשתי כאילו מישהו הזריק לי LSD, או סם אחר כשפשוט המשכנו לקפוץ שם ולהשתולל כמו מטורפות יחד עם שאר המעריצים.

זה הרגיש בעננים כשדאגי שר, "People marching to the drums,

Everybody's having fun to the sound of love," מרים את ידו וסוחט מהקהל עוד קפיצה.

כולם הזיעו מסביב, והאורות הסתובבו לכל עבר. אדום וירוק וכתום והכל השתנה באיזו הרמוניה משונה ביחד עם המוזיקה.

"זה פשוט הדבר," צרחתי ל-לי, "הכי טוב בעולם כולו!"

"מה אמרת?" היא צעקה לי בחזרה.

"מה?"

"אה?"

נאנחתי, מרימה את שתי ידיי למעלה. "לא חשוב!" צעקתי. "I feel alive!" וצעקתי את זה רק בגלל שבדיוק הם התחילו לשיר את "Don't stop me now".

הם רצו על הבמה ועשו את השטויות שלהם, אותן השטויות שראיתי עם לי ביוטיוב רק לפני שבועיים, אולי, ועכשיו אני רואה מול העיניים.

היה שווה לשמוע אותם מכוונים את הגיטרות.

"ועכשיו," טום אמר, לאחר שהם סיימו לשיר את Silence Is A scary Sound, "השיר האחרון שלנו, אחד מהאהובים עליכם. תרימו את הידיים גבוה באוויר, ושירו איתנו!"

"Du du du du du, du!"

הקהל צרח וקפץ, וחשבתי שמערכת העצבים שלי הולכת להתמוטט.

קפצתי והרמתי ידיים ביחד עם לי ומאי. ההופעה הזאת היא הדבר הכי מרגש שקרה לי בחיים.

לקראת סיום השיר, זיקוקים נורו מהבמה. הבנות בקהל צרחו בקול, בזמן שדאגי התקרב אליהן, כולן מרימות את ידיהן ומנסות רק לגעת בו.

"הי - " מאי התחילה למחות, אבל איש לא שמע אותה.

טום, דאגי ודני קפצו באותו קצב עם הגיטרות, בזמן שהזיקוקים היו באוויר.

"תודה לכולכם שבאתם הערב, אנחנו מקפליי! אתם שולטים!" דני צעק, וכמה בנות מהקהל צרחו אליו, "דני, אנחנו אוהבות אותך!!!"

"מוכנים לפעם אחרונה? כולם לקפוץ!" טום צעק והקהל קפץ ביחד עם דני, טום ודאגי.

עוד זיקוקים נורו מהבמה, חזקים וגדולים יותר.

דאגי נחת על ברכיו, מנגן במרץ, דני רץ אליו והם התנגשו. הם ממש נמרחו על הרצפה. זה היה הדבר הכי מדהים שראיתי אי-פעם.

"אני לא מאמינה שזה כבר נגמר..." לי מלמלה כשההופעה נגמרה ונכנסנו אל מאחורי הקלעים, בדיוק כשחבורה של בנות מפטפטות בהתרגשות יצאה משם. "כל-כך מהר... יותר מדי מהר!"

"על מה את מדברת?" מאי שאלה. "ההופעה נמשכה יותר משעתיים! אבל אם לומר את האמת... אני לא מתחרטת על אף רגע." היא אמרה בחיוך.

"זה-היה-חד-משמעית-הדבר-הכי-מדהים-שראיתי-אי-פעם-בכל-ימי-חיי!!!" צווחתי. "ולחשוב שרק לפני שבועיים פנטזנו על להיות בהופעה כזאת! מי היה מאמין?!"

"בסדר, תירגעו!" מאי אמרה, צוחקת. "אני יודעת, זו היתה ההופעה הכי מרגשת שהייתי בה מעולם, אבל תירגעו!"

"למה? כרגע זכינו להיות נוכחות באחת מההופעות הכי טובות של מקפליי שיירשמו בדפי ההיסטוריה! אין לנו אף סיבה שבעולם להיות רגועות! אני לא מאמינה שבאמת היינו שם! אני-אני-אני... אני כרגע הגשמתי את מטרת-חיי!" לי אמרה בהתרגשות.

אני ומאי התחלנו לצחוק, בדיוק באותו רגע שדני, טום, הארי ודאגי נכנסו, מזיעים מכף רגל ועד ראש.

"נו, איך הייתה ההופעה?" הארי שאל, זורק מגבת לדני ולוקח אחת לעצמו.

"מדהימה!!!" ליאור צרחה. "ההופעה הכי טובה שהייתי בה אי-פעם! אתם תמיד הייתם הלהקה האהובה עליי, וראיתי את כל ההופעות שלכם ביוטיוב, אבל לראות אתכם מנגנים ממש מטרים מאיתנו, זה פשוט... פשוט... זה חלום שמתגשם." היא אמרה בהתרגשות.

הארי התחיל להסמיק. היסטורי. אף פעם לא ראיתי את הארי מסמיק.

"וואו, טום. איפה עוד נמצא מעריצות כאלה?" שאל דני בגיחוך.

"בישראל!" לי אמרה במהירות. "אין לכם מושג כמה מעריצים יש לכם שם... אתם חייבים לבוא לישראל מתישהו!"

"כן, מתחשק לי ללכת לישראל." דאגי אמר, מתיישב על כסא בצורה הפוכה ומניח את ראשו על גב הכסא.. "תמיד רציתי לטעום את הפלאפל שלכם."

"אנחנו נופיע בישראל יום אחד," אמר הארי. "מילה שלי." הוא שלף את אחד החיוכים הממיסים שלו, ועיניו הכחולות נצצו. עוד רגע, והיינו צריכות לנגב את לי מהרצפה.

"כל הכבוד, בנים!" פלטצ' התפרץ פנימה, מוחא כפיים. "אחת ההופעות הכי טובות שלכם! אולם מלא! כל הכרטיסים נמכרים תוך שלוש שעות! אני מאוד גאה בכם." הוא חיבק כל אחד מהם בתורו.

"פלטצ', באמת, יש כאן אנשים..." דאגי מלמל, אבל פלטצ' מחץ אותו והוא הפסיק לדבר.

כולנו התחלנו לצחוק.

"טוב, אז קדימה. תאספו את הציוד שלכם, לפני שפועלי הבמה ייקחו לכם אותו." פלטצ' אמר. "אגב, האפטר-פארטי היא עוד חצי-שעה אצל טום." הוא העיר.

"אצלי?!" טום התפלץ. "לא אמרנו שהמסיבה תהיה אצל הארי?"

"לא יכול, אחי." הארי אמר. "דליפת-גז. קטלני. מסוכן לכל האנשים."

"ממש, דליפת גז. מתערב איתכם שהוא ואיזי תכננו לעצמם ערב אצלו." טום אמר לנו בטון מעוצבן.

"כן, בקשר לזה," דני אמר בקול מתנצל. "אני ואלה לא נבוא."

"למה?" טום שאל.

דני שלח לו מבט של כי-ככה-אמרתי, וטום הנהן בגיחוך.

"אז אל תבואו להרבה זמן, אבל אתם חייבים לבוא! זאת אומרת, זו פאקינג אפטר-פארטי של ההופעה הכי טובה שלכם השנה!" לי אמרה וכולם הנהנו.

דני הביט בי.

"ברור שנבוא. נכון, דני?"

הוא נאנח. "נכון."

"טוב, אז בואו ניקח את הציוד." טום אמר. הם הסתובבו כדי לסחוב את הגיטרות.

"הי, דאגי, אפשר לדבר איתך?” שאלה מאי. הוא הסתובב אליה.

"אוקי, רק חכי – אני אחזיר את הציוד...” הוא אמר, לוקח את הגיטרה שלו והולך אחרי טום ודני. 

"הי, ג'יאו הגיעה!" דאגי צעק לטום מהסלון.

"באמת?" טום שאל בשמחה ומיהר לפתוח את הדלת.

"היי." נערה חביבה למראה, בעלת שיער גלי ארוך וחום נכנסה.

"היי." טום אמר ונישק אותה. הוא לחש לה משהו באוזן והיא הסמיקה והנהנה. "תכירו," הוא נכנס לסלון, גורר אחריו את ג'יאו. "זאת ג'יאוונה, החברה שלי." היא חייכה בביישנות, ואמרה "היי" שקט.

"נעים להכיר אותך." לי קמה מהספה וניגשה ללחוץ לה את היד. מיד הן פתחו בשיחה ערנית על ההופעה.

נשמע עוד צלצול בדלת.

"אני אפתח!" הארי קפץ מהספה. הוא יישר את חולצתו וסידר את השיער. כן. זו בטוח איזי. "התגעגעתי." הוא אמר ונישק אותה נשיקה ארוכה.

מיד העברתי את מבטי ל-לי, שכנראה לא ראתה את זה. או לפחות העדיפה להעמיד פנים שלא אכפת לה.

לאחר חצי-שעה הסלון של טום כבר היה מלא באנשים, כולם מפטפטים על ההופעה ועל דברים אחרים. מאי ודאגי הלכו לדבר במטבח.

אני ישבתי על הספה, בין דני לג'יאוונה, שישבה ליד טום. איזי ישבה על ברכיו של הארי.

"תגידו, איפה דאגי?" טום שאל, בדיוק כשבין כל ההמולה, נשמע צלצול בדלת. "אה, זה בטח ג'יימס!" טום קרא בשמחה וניגש לפתוח את הדלת. ואכן, נער גבוה עם שיער בלונדיני ופס שחור על הפוני נכנס, מחזיק בידה של בחורה לא מוכרת.

"זאת גבי," הוא הציג אותה. "החברה החדשה שלי." טום לחץ את ידה והם נכנסו לסלון.

"אלו לי ואלה." טום הציג אותנו בפניו.

"נעים להכיר אותך!" אמרתי בשמחה וניגשתי ללחוץ את ידו.

"ומי את?" הוא שאל.

"אה, ג'יימס. אני רואה שלא עדכנו אותך." דני אמר וקם מהספה. "זאת אלה, ואנחנו חברים." הוא הצמיד אותי אליו.

"נעים להכיר אותך, אלה. אני ג'יי - "

קטעתי אותו. "ג'יימס בורן, באסטד RIP, כרגע נמצא ב 'סאן אוף דורק'." אמרתי במהירות. הוא נראה מופתע.

"איפה מצאת אותה, דני?" ג'יימס שאל, צוחק.

"היא וחברות שלה באו מישראל." טום השיב.

"מאי ודאגי כנראה עלו למעלה, לא ראיתי אותם הרבה זמן." הארי העיר, מביט במעלה המדרגות.

לאחר כמה זמן, עוד מישהו נכנס בדלת.

"מייקל?" ליאור שאלה כשראתה את מי שנכנס בדלת. זיהיתי אותו בתור הידיד שלה, שהסיע אותה למלון לפני יומיים.

"לי?" הוא שאל בחיוך. "מה את עושה כאן?"

"אני... אה... VIP." היא אמרה לבסוף. "מה אתה עושה כאן?"

"חבר טוב של ג'יימס וטום." הוא סימן במבטו אליהם. "מגניב לפגוש אותך כאן."

"ספר לי על זה. החברות שלי נטשו אותי לגמרי; אחת הלכה להתמזמז עם דאגי, השניה נגררה לשיחה עם ג'יימס, דני, טום וכל השאר. ואני לא קשורה לכאן בשיט." היא אמרה בעצב.

"טוב, אז בואי נהיה לא קשורים ביחד." הוא אמר והתיישב על הספה לידה.