אח"מים הם אורחים חמים.

 יו אני מנדי ואני כתבתי את זה שקרכלשהו אחר.

דירוג: PG (לכולם, כאילו).

ז'אנר: פלאף, קומדיה.

תקציר: דורין, מאיה ושחר הולכות להופעה של מקפליי. האח-הידד.

שיפ(ים): דאגי/דורין (דאבל D!), דני/מאיה, שחר/הגיטרה המאממת של דורין. הלוואי.

הערות: 1. יש בזה בדיחות שכנראה יצחיקו רק אותי. 2. נכתב לפני הרבה זמן ועל כן אינו רלוונטי ברובו לימינו אנו.

2,675 מילה.

***

11.7.12

15:34

"את. ומאיה. צריכות לבוא אליי. עכשיו." דורין אמרה. היא בהתה באתר האינטרנט של מקפליי בערך חמישים ושלוש דקות לפני שהרימה את הפלאפון וחייגה אל שחר, וכרגע כמעט ולא יכלה להחזיק את עצמה מלצרוח בפלאפון את הדבר ההו-כה-חשוב שיש לה לומר.

"מה קרה?" היא שאלה. בשונה מדורין, היא בדיוק בהתה בDVD החדש של מיוז שאבא שלה קנה לה. היא עצרה אותו באמצע אחד החלקים האהובים עליה, וההבעה על פניו של מאט בלאמי הייתה משעשעת כל כך עד שהיא גיחכה בקול.

"זה לא לטלפון, אבל זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות בעולם."

"מיוז, הארקטיק מאנקיז, רדיוהד וקין מגיעים לארץ ועושים הופעה משותפת שתימשך 24 שעות?" היא שאלה, מופתעת.

"לא."

"אז זה לא הדבר הכי טוב –"

" – פשוט תתקשרי למאיה ותבואו לבית שלי. עכשיו. ביי."

"ביי...?" דורין ניתקה את הפלאפון והמשיכה לבהות בדף האינטרנט, חיוך ענקי נפרש על פניה.

15:59

עשרים וחמש דקות לאחר מכן נשמע צלצול בדלת, ודורין רצה לפתוח אותה. מאיה ושחר עמדו בחוץ. במבה נבחה, ומאיה התכופפה כדי ללטף אותה.

"היי," דורין אמרה בחיוך ענקי.

"היי, מה היה דחוף כל-כך?" מאיה שאלה. דורין נשמה עמוק, ואז, בחשיבות ובהתלהבות היא הכריזה –

"מקפליי באים לארץ!!!"

"מה?" שתיהן שאלו בהלם, ואז-

"איזה יופי!"

"לכל הרוחות!" מאיה ודורין נעצו בשחר מבט חד. "בסדר, בסדר... ייאי, מקפליי... משהו..."

"את כזו מדכאת." דורין אמרה. "באמת, זאת הופעה, ואת באה איתנו."

"דה." שחר אמרה. "אני לא מוכנה להפסיד את הפרצוף שלכן כשתהיו בהופעה שלהם, בעד שום הון שבעולם. טוב, אולי-"

"ששש." מאיה השתיקה אותה. "אז מתי ההופעה?"

"17.8, זה בעוד 37 ימים." דורין אמרה.

"יופי, יש לי זמן להתכונן נפשית."

"תשתקי, את יודעת את המילים של כל השירים שלהם בדיוק כמונו."

"אַה-אַה." שחר חייכה חיוך רחב. "אחרי בערך, *Motion in the Ocean, לא שמעתי שום שיר שלהם!"

מאיה גיחכה. "שיהיה." היא אמרה, "מתי הם מוכרים כרטיסים?"

"זהו, שהם יימכרו כרטיסים ממש בתחילת החודש, ב2.8, והמכירות מתחילות מ17:34, אז שמתי תזכורת בפלאפון וזה יזכיר לי בערך כל חצי שעה כדי שאני אתקשר להזמין לשלושתנו כרטיסים ויהיו לנו."

שחר מצמצה. "פאק, כשמיוז באים לארץ, אתן כל-כך חייבות לי."

מאיה זרקה עליה כרית, והיא זרקה עליה בחזרה.

"הלו! זה הבית שלי!" דורין קראה; מאיה זרקה גם עליה כרית, ואז זה לא נגמר טוב. כלומר, מבחינת הבית.

16:22

"הי, dudes," מאיה אמרה כשהיא ודורין בהו באתר של מקפליי. "אפשר להשיג VIP אם משתתפים באממ, מה זה raffle?" שחר, שניסתה באופן כללי להחריש את שתיהן עם הנגינה האיומה שלה*, הרימה את מבטה.

דורין אמרה, "הגרלה", ואז שחר הוסיפה –

"ברור, ואנחנו גם, ממש, נזכה בזה."

"למה כל הפסימיות? למה?" דורין שאלה. "ואם נזכה? הא?"

"אז אני אלך עם חולצ– לא, רגע, אני לא עושה את זה שוב!" היא אמרה בנימה מזועזעת.

"רואה? אז כמו שאת אומרת, לחשוב חיובי!"

"אני גם אומרת להשמיד, זה עוזר לי?"

"שקט, תחזרי לגיטרה." דורין ומאיה הביטו במסך המחשב, והחליפו מבטים. "שננסה?" שאלה מאיה.

"למה לא," אמרה דורין, ונכנסה אל הדף. ברקע היה השיר "I wanna hold you", ועם הפזמון שחר זמזמה-

"You're gonna lose it,

You're gonna lose so bad –" במקום "I wanna hold you, I wanna hold you bad".

"Why don't you just shut up?" דורין אמרה לה במקום "Feels like a heart attack".

"נייר!"* היא רטנה, וחזרה לנגן.

דורין הסתובבה והביטה בדף שנפתח. היה לו רקע לבן והיו כתובות עליו המון מילים באנגלית. היא התחילה לקרא, ואחרי עשר דקות היא נאנחה.

"צריך למלא איזה שאלון עליהם, להדפיס ואז לשלוח את זה..."

"למה אתן רוצות את הVIP הזה כל-כך? אי אפשר להסתפק בסתם הופעה?"

"שחר, למה את כזאת אלקטרון?"

"כי אתן פרוטונים! וזה נשמע כמו קרוטונים או משהו!"*

"אבל מה זה משנה לנסות?"  מאיה שאלה ושחר הרהרה בזה לרגע.

"אה, מה שבא לכן..." ואז הוסיפה, במבט מזוגג מעט, "אבל הי, VIP זה לא ממש שווה. כל הרעיון זה להיות עם הקהל שם, ולהזיע והכול, ואז להתמזמז עם איזה בלונדיני באמצע איזה שיר סוכרי שלהם, ואז-"

"ווהו, אין לך חבר או משהו?" מאיה קטעה אותה והניפה יד אל מול העיניים שלה, מנסה ללכוד את תשומת ליבה. היא לא הגיבה.

"עזבי, יעבור לה," דורין אמרה. "בואי נענה על זה."  והן ניגשו לענות על השאלון. לאחר שסיימו, דורין הדפיסה אותו, ואז פקססה אותו אל מספר הפקס הרשום באתר. היא חייכה בסיפוק, והביטה במאיה ושחר.

"כתוב כאן שהם יפרסמו את שמות הזוכים יום לפני מכירת הכרטיסים, אז אם לא נזכה נוכל פשוט לקנות כרטיסים בדרך הרגילה."

2.8.12

17:03

"מאיה!!!" דורין צעקה באושר בפלאפון. "יש לנו VIP!!!"

"באמת?" שאלה מאיה בהפתעה, ואז שתיהן צרחו בהתרגשות. "ייאי! מתי קיבלת את הכרטיסים?"

"הרגע! ואני חשבתי שכבר נצטרך לקנות כרטיסים רגילים, שמתי כבר את המספר בחיוג המקוצר... "

"אנחנו הולכות להופעה של מקפליי!" מאיה אמרה באושר.

"כן!" דורין התלהבה בחזרה. "ואנחנו נראה את דאגי, ואת הארי, ואת טום ו... מאיה, אנחנו נראה את דני פאקינג ג'ונס!"

"אנחנו נראה את דני, מאן!" היא אמרה בנימה חולמנית, משעינה את ראשה על ידיה. "דני..."

"אני אוהבת את החיים." דורין אמרה בנימה מאושרת.

"גם אני."

"אה, תקשיבי, שחר מנדנדת לי שנלך לאכול גלידה היום, את באה?"

"יאפ."

"יש!" דורין נאנחה בהקלה. "אז נתראה בשמונה בעיר?"

"ליד המזרקה?"*

"כן."

"אוקיי dude, אז ביי."

"ביי."

19:58

"קיבלנו את הVIP?" שחר שאלה בגבה מורמת, מופתעת בעליל.

"יאפ." דורין אמרה בחיוך.

"הולכים לפגוש את מקפליי!" מאיה קפצה בהתלהבות.

"מזל שלא המשכתי את המשפט על החולצה... טוב, אנחנו הולכות לקנות גלידה? ממש בא לי."

"גלידת שוקולד, here I come!"

15.8.12

07:02

"שחר!!!" דורין צעקה כשזו ענתה לטלפון בנמנום.

"את יודעת שהפרעת לשינה שלי?"

"לא חשוב, אנחנו צריכות ללכת לקנות בגדים בשביל ההופעה."

"ההופעה היא לא עוד איזה שבוע?..."

"עוד יומיים!"

"אה, אז... אפשר מחר? בדיוק חזרתי מהבית של החבר והלכתי לישון... מה השעה בכלל?"

"שבע וחמישה."

"דורין, חזרתי הביתה בשש וחצי! רחמים!" היא יללה.

"אין סיכוי. כשאנחנו כותבות במסנג'ר או כשמשעמם לך את לא מוותרת לי אפילו אם לא ישנתי שבוע."

"אה! למה החיים צריכים להיות הוגנים כאלה?" רטנה שחר, ושמעה את דורין צוחקת מהצד השני. "תצחקי לך, בת אנוש, אבל אני עוד אנקום."

"כן, כן. טוב, תקשיבי, בעוד שעה וחצי בתחנת אוטובוס, ניסע לקניון הזהב בשביל בגדים, תהיי בתחנה בשמונה וחצי."

"שיהיה, נתראה שם."

"ביי."

"לכי."

18:16

"אני. מתה. מעייפות!" קראה שחר בלאקוניות כשהן התיישבו במקדונלדס. היא בדיוק שפכה קטשופ ומיונז זה על זה, ואז לקחה צ'יפס וערבבה אותם. "אוף."

"למה לא ישנת אצל החבר וזהו?"

היא חייכה חיוך קטן וממזרי.

"כאילו שאפשר לישון אצלו..." מאיה ודורין השתעלו, ושחר מיד שינתה נושא. "אני לא מאמינה שגררתן אותי כדי לקנות בגדים להופעה הזאת."

"אי אפשר בלי הערות האנטי-מקפליי שלך." מאיה אמרה.

"כן, זה כאילו כל החוויה נהרסת..." דורין הוסיפה, ושלושתן התחילו לצחוק. דורין ומאיה לקחו ביס מההמבורגרים שלהן.

"וואי, תודה..."

"נו, את תוכלי לראות על מה כל המהומה מקרוב!"

"אני יודעת על מה כל המהומה!" שחר אמרה, נעלבת. "נעלבתי, באמת, זה כאילו אתן בכלל לא חופרות לי עליהם מאז כתה ח'..."

16.8.12

14:38

"דורין-דורין-דורין!" התלהבה מאיה, "מחר! בעוד 31 שעות ועשרים ושתיים דקות יש את ההופעה של מקפליי!"

"אני יודעת!" היא אמרה בחולמנות. "VIP! את מבינה מה זה? אנחנו Very important people! אנחנו!"

17.8.12

16:47

"הופעה. הופעה. הופעה." מאיה ישבה על המיטה וחיבקה את הכרית של דורין בהתרגשות. "דנייי!"

"כן, דני..." דורין אמרה בחולמנות, ושחר הנידה בראשה, נאנחת. "הי, אל תדכאי את האווירה."

"אני לא מדכאת אותה, אני סתם מנסה לא לצחוק עליכן." היא חייכה.

"וואו, תודה." אמרה דורין. מאיה נאנחה.

20:51

"אה! ראיתן את השעה?" שחר אמרה בפאניקה. "ההופעה אמורה להתחיל בעשר, לא?"

"אה-הא." דורין הנהנה ולגמה מהשוקו שלה. מאיה שתתה קפה, ושחר לקחה קולה ("טעם החיים!"), כי לא היה לה כוח להרתיח מים שוב בשביל לסדר לעצמה גם קפה. "ומה השעה?"

"חמישה לתשע." דורין השתעלה וירקה קצת מהשוקו אל תוך הספל.

"מה?!"

"ששמעת. כן. אני נוהגת." שחר לקחה את המפתחות.

"הי, אבל אני רציתי!" מאיה אמרה בפרצוף עצוב.

"נתחלף בנסיעה חזרה."

"אוף." היא רטנה. "אז אני מקדימה." דורין הביטה בהן בה פעור.

"אתן תשאירו אותי מאחור?"

"נדמה לי שכן." מאיה צחקה. "בואי כבר, צריך להגיע לאמפיפארק מהר!"

21:34

"בלאט! יש פקקים בכבישים!" דורין אמרה.

"אנחנו לא נגיע," מאיה הוסיפה. "אוף!"

"למה הפסימיות, הא? ואם אנחנו כן נגיע?" שאלה שחר.

"את נשמעת כמוני."

22:02

מאיה, דורין ושחר עמדו באזור האח"מים, ולשם שינוי, שלושתן נראו מתרגשות.

"תגידו, אח"מים הם אורחים חמים?" תהתה דורין. שחר צחקה.

"אהבתי."

"מקפליי מקפליי מקפליי..." זמזמה מאיה, לא קשורה לשיחה הקודמת.

האורות כבו, ולהקת החימום התחילה להופיע. הם היו להקה ישראלית לא מוכרת בשם "חציל"*, והיו די טובים (מאיה ושחר רשמו לעצמן מנטאלית את השם, כדי להוריד שירים שלהם אחר-כך מהאימיול), אבל כל מה שכולם חיכו לו, למעשה, היה תירס בחצאית טוטו. כלומר, מקפליי.

23:16

מקפליי עלו על הבמה.

"Hello Israel!" דני אמר, מרים את ידו. הקהל צרח. "We're so excited to be here..." הוא התחיל לדבר, ואז הארי נקש במקלות התופים שלו –

"And 1, and 2, 1,2,3- 4 – "  הם התחילו לנגן. בהתחלה זו הייתה רק הגיטרה של טום, ואז דאגי הצטרף אליו עם הבאס. הארי התחיל לתופף, ודני שר תוך כדי נגינה מדי פעם.

טום הצטרף אליו בבית השני, והאורות הסתובבו במהירות מסחררת, משנים את צבעם כל הזמן.

הקהל כולו קפץ, והשתולל, ושר ביחד איתם את השירים.

23:53

"Well, now if you guys don't mind, we'll play some songs from our first albums," אמר טום, הקהל צורח ברקע, "so give it up to the song that I'm sure you all know well..." הם התחילו לנגן שירים מהאלבומים הראשונים שלהם, כמו "Five colors in her hair" ו "I'll be okay". השיר שהם התחילו לנגן באותו הרגע היה בכלל "I've got you", אבל ככל הנראה חשוב היה לציין את השירים שבאו אחריהם. סתם בשביל הקטע.

00:34

"Thank you all for coming and being totally sexy!" דני צעק, "we're McFly, you rock!"

"כמה נד-" הקול של שחר נבלע בין צרחות הקהל והיא החליטה שמוטב לשתוק. הם נגנו קטע סולו קצר של גיטרה, ואז האורות כבו. הקהל החל לצאת מהאולם, ומאיה, דורין ושחר החלו לעשות את דרכן אל מאחורי הקלעים.

00:57

"יש לכן אח"ם כרטיס?" מאבטח קירח בעל שפם, קעקוע של עכביש על הצוואר ומבטא רוסי כבד של אחד שרק הגיע אל האולפן עצר אותן מלהיכנס. דורין התחילה לחטט בכיסי המכנסיים שלה, ואז הוציאה את שלושת הכרטיסים. הוא קרע חלק מהם והכניס אותן. שלושתן סרקו את האזור בהתלהבות.

"שחר, תחזיקי אותי." דורין אמרה, כשראתה מרחוק את דאגי והארי מדברים. "זה יותר מידיי טוב בשביל להיות אמיתי."

"טוב, תתמודדי." שחר בכלל בהתה בגיטרה שהייתה מונחת בצד שמאל שלהן. "זו גיטרה כל-כך יפה..."

"את חברה כל-כך טובה, מקשיבה ותומכת..." אמר דורין, ומששמה לב שהיא לא מקשיבה לה, פנתה למאיה והן התחילו ללכת לכיוון לא-נודע, כי לא היה להן מה לעשות ולהישאר עם שחר כשהיא בוהה בגיטרות זה לא בהכרח כיף.

"You like it?" נשמע קול במבטא בריטי די כבד מאחורי שחר.

"Are you kidding me? I LOVE it."  היא ענתה, ואז הסתובבה כדי להביט במי שדיבר איתה, פיה נפער מעט בהלם. "You're Tom Fletcher, aren't you?"

"Yep." הוא אמר. "And you're… VIP?"

"Yeah, actually, I'm here with my friends..." היא תרה בעיניה, מחפשת את דורין ומאיה. "ארורות שכמוהן." היא מלמלה כשלא ראתה אותן בשום מקום, מסמיקה.

"Excuse me?"

"Oh, nothing, we – I, anyway, pretty much got lost." היא הסיתה שערה סוררת אל מאחורי האוזן, נבוכה, והוא גיחך.

"Any way I can help?" הוא שאל. "maybe would you like me to take you all to where you should be?"

"You make it sound like we're doing something bad..." היא צחקה במבוכה. "I'm Shahar, by the way."

"Tom." הוא חייך.

"I know." היא חייכה בחזרה. "hey, do you mind if I'll call my friends, and… well…" היא לא מצאה ממש מילים בשביל לנסח 'כדי למצוא אותן, ואז לערוף את ראשן, להחזיר אותו בתפרים בלי הרדמה, לשחוט אותן באיטיות מייסרת ובצורה לא כשרה בעליל, ואז לגרום להן לאכול את הכבד של עצמן, ואז להרוג אותן, להחזיר אותן בחזרה לחיים ולשלוח את השאריות לכלבים, שיאכלו את זה', אבל נראה כאילו הוא הבין.

"No problem." היא חייכה שוב, ואז לקחה את הפלאפון. היא המתינה כמה שניות, ואז מאיה ענתה-

"יו."

"מאיה! איפה אתן לעזאזל?"

"אממ, אנחנו בוהות במקומות מאחורי הקלעים וזה..."

"למה נטשתן אותי?" היא יללה.

"כי את בהית בגיטרה ולא רצינו להפריע!"

"אבל בגללכן נתקעתי במצב ממש מביך עם..." היא הבזיקה מבט לעבר טום, שחייך אליה, "טום פלטצ'ר." היא לחשה.

"מה?!" מאיה שאלה-צעקה בהלם. היא שמעה את דורין שואלת "מה קרה?" ברקע.

"וואי, תודה שגרמת לאוזן אחת שלי להפסיק לעבוד... בכל מקרה, אמרתי לו שקצת הלכנו לאיבוד והוא אמר שהוא יעזור לנו, ופשוט תבואו לכאן עכשיו, בסדר?"

"טום פלטצ'ר?"

"The one and only. אתן באות?"

"הולי פאקינג כן."

01:25

"זה באמת טום פלטצ'ר." מאיה אמרה. טום המדובר ושחר נראו מפטפטים מרחוק. שתיהן התקרבו וכשהגיעו לטווח ראייה היא נעצה בהן מבט כמעט אסיר תודה.

"הי, שחר, מה קרה?"

"Hey," היא אמרה, "Tom, meet Maya – " היא הצביעה על הנערה הבלונדינית, "and Dorin," היא הצביעה על שחורת השיער.

"Hi – " הוא אמר, אבל לא סיים את המשפט שלו.

"HOLY FUCKING SHIT YOU'RE REALLY TOM FUCKING FLETCHER!"* דורין אמרה בהלם.

הוא הרים את ידיו כאומר, 'מודה באשמה', ושחר גיחכה.

"Anyway, come, I'll meet you the others." מאיה ודורין מצמצו, ושלושתן הלכו אחריו.

"זה כל-כך לא הוגן שאת לא מעריצה אותם ואת פוגשת את טום בשעה שאנחנו רק בהינו בדאגי והארי מרחוק," אמרה דורין. היא משכה בכתפיה.

"הי, גם אתן פגשתן אותו עכשיו, נכון? וגם ככה," היא נאנחה, "זה היה אחד הרגעים המביכים ביותר בחיי." שתיהן נראו מעודדות יותר פתאום.

"מגיע לך."

01:41

"Well, Dougie, Danny, Harry," טום אמר, מציג אותם תוך כדי, "meet Shahar, Maya and Dorin."

"Hi," שלושתם אמרו במקהלה.

הייתה שתיקה מביכה.

"You really got lost in the back stage?" דאגי שאל בשעשוע לבסוף.

"Yeah, well..." דורין אמרה, מסמיקה.

"Hi, it's cool. No worries," הוא אמר כשראה את המבט הנבוך על הפנים של שלושתן.

"No it's not," מאיה אמרה בחיוך קטן, "it's kind of a stupid story to tell..."

הארי גיחך.

"I agree," העירה דורין, "God, I never believed that I'll actually meet my all-times-favorite band..." דאגי חייך אליה.

"Your all-times-favorite band?" הוא שאל.

"Hmm, yes." היא האדימה עוד יותר.

"It was a great gig," מאיה אמרה, מנסה להסיח את דעתם.

"Thank you," דני ענה לה. שחר הוציאה את המצלמה שלה מהתיק והביאה אותה לדורין באנחה, ממלמלת "נו, תגמרי עם זה כבר". דורין לקחה את המצלמה.

"Hey, can we take photos with you?" היא שאלה.

"Sure," ארבעתם ענו במקהלה, מחייכים.

01:55

לאחר שהן סיימו לקחת תמונות, דני ומאיה התחילו לדבר על נושאים שאף-אחד לא הקשיב להם במיוחד.

"So how old are you anyways?" שאל הארי.

"We're 18 now." דורין ענתה לו.

"Young." אמר דאגי , ודורין גיחכה. "what?"

"And what was your age when you joined McFly? 15?"  היא נעצה בו מבט מתגרה.

"You win." הוא הרים את ידיו, נכנע. ברקע שחר שאלה את טום אם הוא מוכן לנגן לה משהו, בבקשה-בבקשה-בבקשה. הוא הנהן בחיוך.

"You three finished school?" דאגי שאל, כשהסתכל על מאיה ודני מחליפים מילים מבוישות. מאיה הסמיקה, ודני נראה משועשע. העיניים שלו נצצו.

"Yes, two months ago." דאגי נאנח.

"I never – "

"Finished school?" היא השלימה אותו בשעשוע. "you know, I'm a McFly fan, you don't have to tell me about yourself." היא צחקה, מסתכלת גם היא על מאיה ודני. משום מה, היא קנאה רק קצת. ואז היא הרימה את מבטה והביטה בדאגי, כשהחלטה להיות שמחה בשביל מאיה מופיעה בראשה באותיות ענק כנגד עיניה, מעל דאגי. שלובש חיתול ומחזיק שרביט לב משונה. היא נענעה בראשה, מנסה להעלים את התמונה ממוחה.

"Is there something wrong?" דאגי שאל בתגובה לניעור הראש הלא צפוי שלה.

"Oh? No, there's nothing wrong," דני ומאיה התיישבו ליד שחר, הארי וטום (שבדיוק ניגן שיר על הגיטרה שלו). היא שמעה אותו שואל "You've got a pen?", ואז את הארי מוציא לו אחד. הוא כתב משהו על נייר, ונתן אותו למאיה, שחייכה ו- "Thank you". היא הסתובבה וחייכה אל דאגי.

"So if you're not into talking about me, may we talk about you?" זה פשוט מוזר מידיי.

"Emm, yeah! I mean, sure." היא אמרה, ומשם הם נגררו לשיחה שלא באמת תעניין מישהו.

02:17

"You're really good at that." שחר העירה על הנגינה של טום, והארי מלמל "Duh".

"Thanks, love," טוב חייך אליה, "Harry's good with strummed instruments too, though nobody knows that. He usually plays with the hairs on Dougie's bum, beautiful melodies I tell you, no lie."

"Bitch."

שלושתם צחקו, ומאיה התיישבה ליד שחר, המומה קצת.

"דני ג'ונס נתן לי את מספר הטלפון שלו."

"זה נהדר, למה את בהלם?"

"כי גם דורין אוהבת אותו." שחר הרימה גבה ושתיהן העיפו מבט בדורין ודאגי. דאגי נשען על הקיר, ידיו שלובות, ודורין עמדה מולו, נבוכה. חיוך מנוסה נפרש על פניו כשהוא שלח את ידו ונגע בסנטר שלה, מרים את ראשה ורוכן קלות. הוא נישק אותה בעדינות.

"אוה," אמרה שחר בגיחוך. "אני בטוחה שלא יהיה אכפת לה יותר מידיי."

"כן, הא?" מאיה צחקה, מעודדת. הפלאפון של שחר צלצל.

"שנייה," היא אמרה, מביטה בצג הפלאפון, ואמרה בתגובה למבטה השואל של מאיה- "זה החבר." היא קמה, הולכת לצד החדר.

"הלו... כן, היי, מה קורה? מה?!" היא צעקה, וכולם הסתכלו עליה, מעט המומים. "אתה בהריון?!"*

-סוף.

*כבר לא כל כך נכון.

*זה לא עד-כדי-כך גרוע!

*המילה בלאט היא נייר ברומנית, ולשחר, כלומר, לי, יש נטייה לומר נייר כמחאה על בלאט. חיו עם זה.

*לאלקטרונים יש מטען שלילי. פרוטונים הם חיוביים, וניטרונים הם נייטרלים. פיזיקה לכיתה ז', או משהו...

*מדובר על קניון רוטשילד, המדרחוב, אזור השק"ם (קניון לב העיר, נו) ואממ, זהו כעקרון. בראשון לציון, אגב. המזרקה היא במדרחוב.

*חציל זו לא באמת להקה. סתם לא היה לי שם...

*אני לא באמת אוהבת גיטרות יותר.

*הממ, סתם, הבבילון שלי תרגם את זה ל-"קדוש לזיין צואה אתה באמת טום מזיין את פלאטצ'אר!", וחשבתי שזה יהיה משעשע לציין את העובדה הזו.

*הוא לא באמת בהריון.

*גם אין לי באמת חבר.

*באסה.