| 7/2003
 עייפות החומר
חזרתי מחדר כושר. מתה. זומבי. כל קשר ביני לבין עולם החיים מקרי בהחלט... החלטתי להתקלח בבית כי הרגשתי ככה קצת lightheaded, מספיק בשביל לא לרצות להתקלח שם, אלא באמבטיה שלי בבית, באיזי, בישיבה...אוקיי, אז אולי הגזמתי קצת? אבל שבוע כמעט בלי להתאמן וקילו וחצי נוספים מריצים אותי על המסילה במקום אנרגיה...
כל מה שאני רוצה עכשיו (לא בהכרח בסדר זה) מתמצה ב-3 דברים:
משהו מתוק עשיר ושחיתותי לאכול, רצוי רווי במוצקי קקאו.
חיבוק בכפית מהבעל (בעבודה, אוףףףףףף!)
ובערך מאתיים שעות שינה.
היחיד משלושת אלה שאני אקבל (אולי) זה החיבוק בכפית, אבל עד אז סביר להניח שאני אהיה בחוסר הכרה עמוק אי שם בחלום התשיעי. עדיין, אני יודעת שהנוכחות שלו במיטה גורמת לי לישון יותר טוב. אולי גם אני כמוהו מתוך שינה בודקת שהוא בצד שלו של המיטה ומתעוררת כשלא? אולי...נראה לי שפשוט כששקט מידי אני מתעוררת, חסרות לי הנחירות, עד כמה שזה מצחיק.
האוירה בעבודה מזעזעת. כל מה ששמעתי על יחסי האנוש הנוראיים במקום הזה לא הכין אותי למה שפגשתי - הבוס משתין על ראשי הצוותים שמשתינים על העובדים הבכירים שמתעללים בעובדים הזוטרים, וכולם חיים בפחד מתמיד מזה שידרסו אותם על הטעות הראשונה שהם יעשו. רק השהות שם מדכאת אותי, בעיקר כיא ני יודעת שאמנם לא בקיצוניות כזאת, אבל בתחום שבו אני רוצה להתמקצע ההתנהגות הזאת מאד שכיחה ומקובלת. sure, i can be a bitch אבל יש גבול. לא חושבת שיש לי את היכולת והבטחון העצמי כדי לדרוס את כל מי שעומד לי בדרך, וממש לא בטוחה שאני רוצה לגדל לי כזה.
דובי אכפת לי, שותפי ללימודים בא היום להכין איתי תכנית לימודים לבחינות.
קיטרנו על עבודה, קיטרנו על לימודים, מררנו על רוע הגזרה שעומד לנחות עלינו בחודשים הקרובים. הייתי מרוצה שיכולתי לומר לו "תשמע, אם יהיו לי ימים רעים בקטע של הטיפולים יכול להיות שאני אבקש ממך שנלמד פה, במקום בספריה, אוקיי?"
לומדת להגדיר את הצרכים שלי
לומדת לבקש
אולי בטוחה יותר בזה שמי שנמצא לידי בשלב הזה של חיי הם האנשים שלהם אני יכולה גם לתת וגם לקבל בחזרה.
או כמו שאמרתי לשרינקית - אם אני יכולה עם 2 ק"ג יותר וחוסר אנרגיה מוחלט לשבת אצלך, לדבר על משהו חוץ מאוכל והיסטריה מהמשקל, ולסכם את השבוע כשבוע טוב, כנראה שבאמת קורים לי דברים טובים.
כמובן שכמו שרינקית טובה היא אמרה "בשלב הזה של החיים שלך צריכה להיות לך היכולת לזכור את הטוב הזה מבפנים גם כשרע לך, בלי שתצטרכי שאנשים מסביבך יזכירו לך" - כלומר - מותק, אל תאבדי לי את הצפון בפעם הבאה שיהיה לך רע, מאוכל או מדברים אחרים.
לפעמים בא לי לחנוק אותה
אולי (בעיקר) כי היא צודקת?
אבל עכשיו אני אפרוש
למיטה, עם סקס והעיר.
לישון, לחלום על זה שהוא מחליק למיטה לידי
מחבק אותי, ואנחנו מתכרבלים
ולמרות עייפות החומר זה נותן לי כח.
הציטוט היומי (מוקדש לבובה, על הפוסט האחרון שלה)
הייתי אלוף הבריחות ועדיין אני חושב:
במקום אחר אתחיל מחדש, אדחה קץ
אפליג למרחבים, אביע דעה.
פרנסתי פסיכיאטר, למדתי זן
קראתי שפינוזה, דיגלתי כלבה
למדתי הסטוריה (עכשיו אני יודע
יותר תאריכים)
חורף שלם הייתי דתי
לחשתי תפילות, חקרתי פרחים
טיילתי בעולם, צילמתי הרים
ראיתי כושי, עשנתי חשיש
הרחתי קוקאין, בלעתי אל אס די
הייתי יהודי
שמעתי מוצרט בטהובן דביוסי ים ציפורים
הייתי מת, שבתי לחיים
אבל כשאת מביטה בי עכשיו
את בוודאי רואה רק שירים
בעיקר שירי אהבה
(יהונתן גפן)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
