| |
black box פעם נסיכה - תמיד נסיכה?
the life & bullshit of a pseudo-yummy-mommyבת 33, נשואה+3 לא בדיוק שפויה, ולגמרי לא שקטה
ומי שרוצה לקרוא-מוזמן |
| 6/2003
עוד שבת...
ובכל זאת טיפה שונה - שבת נורמלית
הגענו אתמול מההורים שלו - ואני מחוקה טוטלית, השעה 22:30 ואני כבר במיטה. הבעל מנסה במרץ להחזיר את המחשב שלנו לתפקוד. גם הצליח - מקבל צל"ש ענק.
קמתי הבוקר מוקדם לרדת עם הכלבים, אבל לשם שינוי לא חזרתי לישון. שמתי אזניות ושמעתי את הגרסה הפאטתית שלי למוסיקת בוקר טוב במיוחד - שילוב הזוי בין AIC, GUNS, ומצד שני קיטש עליז (כבר הזכרתי כמה פעמים שיש לי שריטה עמוקה בעניני גו'רג' מייקל) - מחייכת, מה זה מחייכת, חבל על הזמן.
בישלתי - כי זה טוב שכרוצים לאכול (מישהו רוצה בראוניס שלושה שוקלדים? מי אמר אני ולא קיבל, יש גם פשטידה ואיזה 3 סוגי סלטים...), הכנתי לו ארוחת בוקר מושקעת, אפילו הצלחתי להיות פרודוקטיבית ולקרוא איזה מאמר ששוכב לי כבר שבועיים על השולחן...ארזתי לשכל אחד מאיתנו תיק חדר כושר, והופ - להורים שלי...
ארוחת צהריים שעברה בשקט יחסי (כל ארוחה שעוברת אצלי עכשיו בלי להעלות הרהורי "אני רוצה להקיא" היא מבחינתי נצחון), זמן לכתוב פוסט, החיים יפים...
את הדבר הכי חשוב שכחתי, כי אתמול, מחובקים על הספה, הוא אמר לי "חשבתי אם אנחנו צריכים להתחיל שוב לנסות בקטע של ילד, כי אני מרגיש שאנחנו חוזרים לעצמנו, וזה נורא מפחיד אותי", גם אני מרגישה, למרות רעשי הרקע, ודווקא בגלל זה חשוב לי להמשיך לדבר על הדברים שמפריעים. רוצה להיות איתו מתוך מקום של מודעות, של זה שלא רק הרגש נכון, אלא גם המעשים, ובשביל לעשות את זה אנחנו כנראה עוד צריכים ללמוד אחד את השני, למרות הפז"מ...
רוצה לעשות אותו מאושר בלי הסתייגויות, רוצה להיות מאושרת ממנו בלי פקפוקים. אבל שוב אני נכנסת למה שאני רוצה ורוצה ורוצה...
אז נראה לי שזה הזמן לסיים (לגמור זה במקום אחר)
חיוכים לכולם...
(בטח מחר תיפול עלי שביזות יום א' מטורפת ואני אחזור לעצמי המלנכולית, תמתינו בסבלנות)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
