| |
black box פעם נסיכה - תמיד נסיכה?
the life & bullshit of a pseudo-yummy-mommyבת 33, נשואה+3 לא בדיוק שפויה, ולגמרי לא שקטה
ומי שרוצה לקרוא-מוזמן |
| 6/2003
ציצים, חמותי, פירסינג ושאר ירקות
באמת לא הבנתי מה זה הקפיצה בקאונטר, ואז ראיתי שפוסט הציצים זכה לאזכור באקווריום. ואני חשבתי שנהייתי פופולרית סתם ככה...נו מילא.
עוד משהו בעניני ציצים. שמתם לב פעם לעובדה שגברים מפתחים עם השנים טעם יקר להחריד בחזיות? כשהתחלתי לצאת איתו זה היה " הכי טוב זה טישירט מאד מכובסת בלי חזיה" (אז עוד הייתי צעירה ויכולתי ללכת בלי חזיה, בעצם עדיין...); אחר כך הוא התקדם, לחתרה לבנה, רצוי עם כתפיות מושקעות. עכשיו הוא בשלב הצבעים. אממה - חזיות עולות כסף, חומד, הרבה כסף. בעיקר במידות יחסית גדולות (האבסורד - אם את לא ממש צירכה חזיה את יכולה למצוא חזיות יפות ממש בזול...). הפתרון - שאמא שלו תשלם. השבוע מתישהוא אני הולכת לקנות לעצמי מתנת יום הולדת מאוחרת עם חמותי - חזיות...זו הולכת ללא ספק להיות חויה מרנינה ומרטיטת לבבות. wish me luck
כל פעם שחמותי רואה את הבטן שלי היא מזעדעזעת מחדש. איך מישהי כמוני, לכל הדעות תוצר משובח והולך בתלם (נניח) שהתווה לו החינוך הפולני הגאה שהנחילוני הורי, עושה מעשה מזויע כזה ומחוררת את טבורה. כן, גם לי יש פירסינג (לפחות עד שאני אצליח לגדל או כרס או בטן הריונית). את הפירסינג עשיתי אי שם בשלהי סמסטר ב' של שנה ב' של לימודי, מין אקט של oh my god i'm so miss goody 2 shoes, משהו כאן חייב ללכת, אז קצצתי את השיער ועשיתי פירסינג, שני דברים שגרמו לחצי השני שלי לטפס על הקירות כמה שבועות טובים עד שהוא הודה "דווקא יפה לך". לאיזה יומיים הרגשתי מענינת עד שקלטתי שאחרתי מזמן את המועד בעניני מקוריות. בכל מקרה, התרגלתי, והפירסינג נשאר למרות שאת השיער אני שוב מגדלת. ככה יש לי עם מה לשחק כשמשעמם לי בעבודה, או בביקור אצל ההורים שלו, מה ששוב מצליח לשלוח את חמותי שתחיה (באמת אשה יקרה) שני מטר קרוב יותר לבית המשוגעים הקרוב....
עוד תקופה בחיים שלי עומדת להסתיים ואני עוברת למנחה אחר בשבוע הבא - בעצם זו החטיבה האחרונה של הלימודים בתואר שלי. ייפי -היי. אוטוטו יתחילו הבחינות והלחץ לגמור את עבודת הגמר שלי. בינתיים אני משתדלת לסחוב אבל מרגישה קצת כמו סוסיתא בעליות של הקסטל - רצון טוב יש, אבל איזה גרר ושלושה סוסים לא יזיקו, בינתיים אני מתקדמת איזה שני מטר בהילוך ראשון ומתדרדרת שבעה בחזרה. המדהים בכל הענין הוא האדישות המדהימה שאני מגלה בנושא - כאילו משהו כבר הגיע לרוויה מוחלטת ואני אומרת "נו, די כבר, שייגמר, למי בכלל אכפת איך"....
בעוד שנה מעכשיו אני כבר לא אהיה סטודנטית. מחשבה מפחידה...
והיום בפינה לשיפוטכם משהו משלי (מלנכולי, אבל בכל זאת)
שמא יפסקו לי "אשמה"
על אהבתי אותך לאין
שיעור ומידת ההגיון שנעלמה
מעיני זמן רב לפני שידעתי
מיהו האיש שאהבתי
יאמרו כי אסורה
אהבה מכלה שכזאת שאינה
מותירה מקום לספק, לשאלות
לחוסר אמונה או לאדם
מלבד האיש שאהבתי
או שמא יזכו באמרם
כי כבר כלואה אני ימים
בוהה בחלל ובראשי כל אותן
שאלות שאי אפשר להן להשאל
אם שלי היה
אם היה אי פעם
האיש שאהבתי
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
