| 7/2003
עוד מקבץ...ועבודה
אם יש משהו מאוס זה לקום בשבת בבוקר כדי ללכת לעבודה שאתם שונאים. היום נפתח בזה שחיכתה לי המשימה השנואה עלי מכל משימות המקום המחורבן הזה. זו שבגללה אני לא עובדת שישי לילה. בונוס -אתמול בלילה היה לילה עמוס במיוחד, אז השארנו לך את זה, לא אכפת לך, נכון?
אכפת לי, אכפת לי, כלבה, אבל אני עוד צריכה לעבוד איתך. אז עופי לי מהעיניים ולכי לישון, לפני שאני אתחרט.
וככה הלכתי לי להתגלגל לשעתיים ומשהו בנפולת של המיץ של הזבל. מקללת את חוסר המוטיבציה שלי לחפש עבודה אחרת בגלל שתקופת הבחינות וסוף הלימודים ועבודה אמיתית במקצוע הם כל כך קרובים. אוי, טוב שזה נגמר. עוד תשע שעות וארבעים דקות אני אחתים את הכרטיס ואלך הביתה לעמוד למרות החום מתחת למים הלוהטים במקלחת עם הרבה סבון ריחני במחיוד ולשטוף מעלי את שאריותיה של מה שהולכת ומסתמנת כאחת המשמרות הגרועות ביותר שיצא לי להעביר בשנים שאני עובדת כאן.
אה,כבר אמרתי שלפי כל חוקי מרפי כשחם במיוחד המזגן פה עובד בקריזות? חם לי...מגעיל לי...
אני קוראת בלוגים ומגיבה
משקיעה בתגובות
נראה לי שהתקופה החיובית בחיי גורמת לי לרצות להפיץ אנרגיות חיוביות לכל עבר. אם אני מאושרת - אז שכולם (חוץ ממך נעלם יקר, תסבול קצת , שוב חלמתי עליך בלילה, הגבת לי בחלום לאיזה פוסט...) יהיו גם. לפחות עד כמה שאפשר. מי שלא קרא אותי לפני או שלא הגבתי לו לפני מדמיין לעצמו בוודאי פקצה קטנה ועליזה עם כתב של מדריכה בצופים, תיק מלא מושמושים וחיוך נצחי. hello!!!! אם נצטט פה את פן "לא אני הוא האיש, לא אני הוא" ועצם הציטוט מפן והכללתו ברשימת המשוררים החביבים עלי חושף משהו - אי אפשר לאהוב את פן ללא קוים פסיכוטיים באישיות. ליה עכשיו בתקופה טובה. אז זה מתחבא. אני יודעת שהמלנכוליה תגיע.אולי בגלל זה כל כך לחוץ לי להנות מהטוב הזה - עוד מעט יתחילו הטיפולים ויהיה קשה יותר. עכשיו טוב, וקליל. bear with me for just a while longer.
קיבלתי אייסי מיורי הבוקר אחרי שלא השתמענו שנים. יורי איפשוהוא בצפון אמריקה כך שזה שהוא כותב לי אייסי מושקע בשעה 0900 שעון ישראל מאד מחמיא לי.
מה שגרם לי לחשוב שאולי אני צריכה לכתוב עליו משהוא כי יורי מבחינתי הוא תופעה. האיש הכי משמעותי מהאנשים שלא היתה להם שום משמעות בחיי.
מכירים מגיל 15 שלי בערך (שם הכרתי כמעט את כל האנשים שמלווים אותי עד היום ובטח את כל אלה ממין זכר), מסיבת מתגייסים (שלו) הזויה ובערות על חשבון הציצים שלי, והופס נעלם לו בחאקי ואז שוב נתקלים אחד בשני בהופעה שאליה הגעתי הכי עצבן בעולם. יושבים מול דיוויד ברוזה, על הדשא, בשיא הקיטש, אולי את רוצה לשתות איתי קפה מחר בערב? למה לא? סבבה...
הוא חמוד, הוא מצחיק, הוא לא ממש נראה טוב אבל הוא מגרגר כשאני מלטפת לו את הגב. ליה עדיין בבתוליה, לא מוכנה להרחיק יותר מידי לכת בהתחשב בעובדה שיורי עושה את הגיחה הראשונה שלו לצפון אמריקה עוד בערך חודש. עוד ישבועיים של מזמוזים בשבתות, משפט אלמותי שייזכר לנצח כהתקף הצחוק האדיר ביותר שתקף אותי בסיטואציה בעלת קונוטציה מינית, דיסק של סוזן וגה, שני ורדים מיובשים והחלפת כתובות, נשמור על קשר נכון? לא ממש
פאוזה, עוד איזה שנה ומשהו עוברת. ליה בצבא. יורי? זה אתה? אתה לא ב_____? חזרת? איך החיים? יש לך מישהי? באמת? אני נורא שמחה בשבילך? ידידים? סבבה.
וככה שנים אנחנו בין ידידות ליזיזות. אלופי העולם בחצאים. אקט מלא רק פעם אחת (אני לא זכרתי אבל באחת השיחות שאחרונות שלנו הוא הזכיר לי שכן). אחלה סקס (או חצי סקס)שבעולם
אבל יותר מזה - חברים במובן האמיתי של המילה. קלפים על השולחן. מתאים לך לבוא לישון איתי? עם אופציה לזיון, אני לא יודעת...טוב...אני מבין שזה לא מתאים לך כרגע. אני לא לוחץ. אני אף פעם לא לוחץ, את יודעת. אני יודעת, מותק. בגלל זה אנחנו החברים הכי טובים בעולם.
היה לי מוזר לקרוא את הסיכום שלך לקשר בינינו (או יותר נכון סיכום ביניים). אני יודעת למה כתבת את זה עכשיו, כי ידעת שבאיזהשהוא מקום זה יעשה לי טוב לשמוע. אני יודעת שאין לזה חוטים שקושרים. אני יודעת הכל. ואומרת לך תודה גדולה
על זה שאתה חבר שלי, בלי תנאים. ועדיין יודע לתת לי את ההרגשה שמעבר לחברה טובה שלך אני גם איזו אמת מידה שלידה אתה מודד.
אם יש כאן מישהי שרוצה בחור מדהים , שנון , שווה וזיון ברמה עולמית אתן מוזמנות לשלוח אלי קורות חיים.
כי הוא האיש שאני הכי אשמח לראות אותו מוצא אהבה אמיתית.
זה היה פרק הנוסטלגיה שלי להיום
מה עוד? אם אני כבר כותבת על חברים
אז אתמול לראשונה וגם לאחרונה סיפרתי על הבלוג הזה למישהי מחיי האמיתיים
ישבנו מול הים והסתכלנו על השקיעה
אני, רויטל והבטן שלה שעוד מעט תהיה תינוקת.
סיפרתי לה על הדברים הטובים שקורים לנו
ואחר כך קצת על מהשישרא עשה מבחינתי בקטע הזה
השארתי לה את הלינק
כי היא במידה רבה נפש תאומה
כי היא הכי לא שיפוטית שאני מכירה
כי אני אוהבת אותה, ובוטחת בה
והרגשתי שלווה גדולה
אחר כך לקחתי אותה לאכול קבאבים בחינאווי
למרות אובססית האוכל - כי אסור לסרב לחשקי האוכל של אישה בחודש התשיעי, זה בניגוד לכללי ההתנהגות האנושיים.
אחר כך חזרתי הביתה להתכרבל
הרגשתי מבורכת
בחברים שלי, באיש שלי, בשלווה הזאת שנפלה עלי.
נשיקות לכולם
בטח יהיו עוד פוסטים היום
עבודה זה תמריץ נהדר לברוח לכאן
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
