דיברנו עוד שעה בערך על הספספל, הפעם הסכמתי להבריז משיעור אנגלית.
הוא סיפר לי על עצמו, והצחיק אותי בטירוף. הוא צייר לי מלא דברים על הרגליים והייתי צריכה לנחש, היה לי ממש כיף איתו. הוא כזה מתוק כל חיוך שלו ולא יכולתי להגיב, יש לו ביטחון עצמי יציב במיוחד ואני אוהבת בנים כאלה. הוא לא מהאלה שישר מלקקים לך כמה את יפה וכמה את מדהימה, הוא יודע לעשות את הכל באלגנטיות ומסתבר שזה גם עבד לו.
בלי לשים לב פשוט שכבתי והסתכלתי עליו, בחנתי אותו מלמעלה עד למטה. הוא נראה כל כך טוב, השיער, הזיפים, מה שהוא לבש. העגיל בגבה שמתיישב עליו בול.
"בא לך על גלידה?" הוא שאל, קם בחדות מהספסל והחזיר אותי למציאות.
"תני לנו אחד מנגו ואחד.." גיא אמר למוכרת וחיפש תשובה ממני
"וניל" עניתי בחיוך מרוצה אחרי שגיבשתי החלטה בכמה דקות, דבר שלא מתאים לי.
"גביע? כוס?" היא שאלה
"גביע" אמרתי וגיא הסכים.
לקחנו את הגלידות והתהלכנו בין כל מיני פארקים ומרכזים, מתעסקים בשמירה שלא תימס על ידי ליקוקים.
"בא לי על דשא" גיא הכריז פתאום, בזמן שנכשל במשימה וניסה להשתלט על כל הגלידה שנזלה על הגביע.
"אז יאללה" אמרתי וקבענו על פארק שאני ממש אוהבת, יש בו דשא ענק וכל היופי שאין הרבה אנשים.
הגענו וגיא זרק את עצמו על הדשא. את התיק הוא סידר בצורה שהוא יוכל לשכב.
"אז מה התמקמת?" אמרתי בעודי עומדת. ראיתי שהוא בוחן אותי מהזווית שהוא תפס
"את מוזמנת להצטרף" הוא אמר והסיט את מבטו לעיניי.
התיישבתי על הדשא וחשבתי איך יהיה לי הכי נוח, התנוחה שהוא מצא דרשה שאני אשכב עם הראש על הבטן שלו אז הלכתי על זה.
"בטן טובה יש לך שם" אמרתי בגיחוך
"כן אני עובד על זה" הוא ענה וצחק, "עדיין לא סיימת? מה נסגר?" הוא אמר ודיבר על הגלידה שלי
"אני אוכלת לאט" הסברתי-הצהרתי, והגעתי סוף סוף לחלק של הגביע.
"שיט!" אמרתי בקול שהיה קרוב לצעקה "מה קרה?" גיא שאל כשהוא ראה שקמתי ממנו.
"בטעות אכלתי את השפיץ של הגביע והכל נזל עלי! לעזאזל!" אמרתי והתחלתי לנקות את החולצה
"הוי נועי" הוא אמר בטון מזלזל מרחם,
"בואי אני אעזור לך" הוא הציע וסובב אותי אליו.
לקח כל מיני מפיות שנשארו לו מהגלידה או שהיו לו בתיק, אלוהים יודע למה, וניקה לי את החולצה.
"יש לך עתיד" אמרתי לו והוא הרים את ראשו, הסתכל לי ישר לתוך העיניים, כשיד אחת שלו נשענת על הדשא.
ידעתי שזה הולך להיות רגע ממש אינטימי שיכול להוביל לנשיקה ממש טובה בשניה, ואני לא אכחיש- רציתי, אבל בלי לחשוב יותר מדי לקחתי את עצמי ונשכבתי לאחור, סוג של 'הרסתי את הרגע'.
הוא הבין את הרמז, או לא הבין אבל נשכב לצידי. לא קרוב מידי ולא רחוק מידי.
"האמת אמרו שאת קשה" הוא זרק פתאום
"קשה?" שאלתי בטון לא מבין
"קשה להתקרב אליך" הוא אמר, ויכול להיות שניסה לרכך את מה שהוא רצה להגיד
"יכול להיות" הגבתי "למרות שלבינתיים הולך לך לא רע" הוספתי וחייכתי חיוך קטן, ממש קטן.
הוא סובב את ראשו לכיוון שלי ונזהרתי לא לסובב את שלי. הוא מריח כלכך טוב, זה מסוכן להיות יותר מדי קרובה אליו.
"קלטתי את החיוך" הוא לחש לי בשקט באוזן. לא יכולתי שלא לצחקק, הרוח הקטנה והקול שלו כלכך קרוב אלי הכניסה אותי לתחושה אחרת לגמרי.
"רגע אז את רומזת שיש לי סיכוי?" הוא שאל-לא שאל, וסובב לגמרי את הגוף שלו, על הצד מתסכל עלי.
"לא רומזת כלום. אתה יכול לנוח" לא שיתפתי פעולה והסתובבתי גם לצד, אבל לכיוון השני. נוצר מן מצב של כפיות אבל לא לגמרי.
שיחקתי עם הדשא, תלשתי, בניתי, החזרתי. הייתה שתיקה. הוא לא אמר כלום וגם אני לא, אבל זה הרגיש כאילו בכל זאת דיברנו.
"תסתובבי.." הוא אמר לי וליטף לי בעדינות את המותן
"מסתובבת" אמרתי ושכבתי על הגב. הוא פלט אנחה של ביאוס וחייך חיוך מגלגל עיניים.
אחרי שניה בערך, אפילו פחות הוא לקח את עצמו ועלה עליי. לא לגמרי, רק החלק העליון שלו והפנים ממש צמודות לפניי. הוא לא נשען עלי, רק החזיק את עצמו עם יד שמאל על הדשא.
לא אמרתי כלום, שתקתי וחייכתי חיוך קטן לא חושף שיניים.
הוא הניח בעדינות את ידו על פניי, כאילו מברר אם זה בסדר. השפת גוף שלי אישרה והוא הזיז את השיער שהיה על פניי. בעדינות ממכרת, מלטף את האיזור בו הוא נוגע.
אחרי שהוא סיים עם עניין השיער הוא עבר עם האגודל מתחת לעין שלי, קרוב ללחי. גורם להרגיש כאילו רק שנינו שם. ההרגשה שהייתה לי כשהוא נגע בי הייתה שונה לגמרי לעומת אחרים שאי פעם הייתי איתם במצב כזה או אחר, כאילו מן הרגשה מנתקת, מרגיעה. אני בקושי מכירה אותו, אבל מרגיש הכי נכון להיות במצב הזה.
עצמתי את עיניי והוא עבר עם ידו על העפעפיים, על הריסים. "את פשוט.." הוא התחיל לדבר ועבר עם האצבע שלו על כל תווי הפנים שלי, "את פשוט כל כך יפה" הוא אמר והגיע לשפתיים שלי. עבר עליהם ברכות כזאת, כאילו מצייר אותי.
הוא הזיז את ידו לכיוון הצוואר-עורף שלי והניח אותה שם, התקרב לאט לאט לכיווני עם ראשו.
היינו במרחק של דף, הרמתי את ראשי מעט כדי להשלים את הפער. היו לי פרפרים בבטן, הרגשתי הרגשה מדהימה כמו שלא הרגשתי הרבה זמן. השפתים שלנו נפגשו, הרגשתי שהוא מחייך, הוא פתח את הפה מעט בחיוך וגם אני.
זה היה אחר לגמרי משאר הנשיקות שלי, הרגשתי הרגשה אחרת, משהו הרבה יותר טוב, מרגש, מדהים. הכל בער בתוכי ורק מנשיקה. הוא גרם לי לתחושות שלא הכרתי בעצמי.
התנתקנו, הוא פתח את עיניו והסתכל עליי.
הוא היה כל כך יפה. הריח שלו מילא את כל האיזור.
קירבתי את ראשו אלי עם ידיי ונתתי לו נשיקה קטנה על הפה.
"אתה מדהים" אמרתי.
קצת קצר, מקווה שאהבתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
