המחברת במדף הסתרים

לא כתבתי כמה ימים כי לא הייתי קרוב למחשב בצורה שאפשר לכתוב.

הייתי בטיול מטורף לכינרת.

קיבלתי הצעת עבודה, אולי אני יעבור לשם שוב לתקופה קצרה.

בגדול אני מרגיש טוב.

ג'אזי עדיין בקטע של הטנגו סביב אחד לשני.

אתמול היינו אמורים להיפגש.

נפגשתי איתה ועם עוד כמה חברים וחתכתי תוך פחות מדקה כי סבלתי מקלקול קיבה.

זה היה סיוט.

הקאתי את נשמתי עד ללילה.

היא זרקה לי ככה באלגנטיות בעודי פוסע ממקומה: "רק אל תמות"... ואני עניתי מבלי להסתובב: "למה לא?!"

היום יצאה סקיצה חדשה. כמה מילים השתרבטו אקורדים נפרטו...

יצא משהו נחמד.

אולי יגיע בקרוב לרדיו שבסביבתכם... מי יודע.

אני כל כך רוצה את הילדה הזאת. אפילו שזה מה שהיא. ילדה.

היא פשוט הקסם שחסר לי בחיים.

סיבה לקום בבוקר עם חיוך אפילו אם הייתי עובד מפעל שעובד מ7 עד 11.

ג'אזי... כשאני רוצה ובאמת רוצה משהו אני משיג אותו.

אם רק אחליט ללכת את כל "100 היארד"... אז זה יסתכם בזה.

אבל מי באמת יודע אם את זה מה שאני צריך?

אולי אני צריך להישאר לבד. לבנות את עצמי... מה שלא עשיתי הרבה זמן.

בלי להחשיב את תקופת החזרה בתשובה...