המחברת במדף הסתריםמחברת שעברה דיגיטציה |
| 7/2008
מחברת יקרה...
לא כתבתי הרבה זמן כי עבר עליי דיי הרבה...
מה למשל את שואלת??
אז ככה:
ההורים בעטו אותי מהבית, שוטרים עניינים, הרמתי אחד מהם באויר כי הוא בעט לי במגבר.
יומיים אחרי תפסו אותי בלשים, הכניסו לי מכות, וכשהם לא מצאו כלום קיפלו את הזנב בין הרגליים וברחו.
לא לפני שאמרתי להם בדיוק מה אני חושב עליהם והשארתי להם כמה משפטים שבטוח יהדהדו להם בראש.
למרות הפוזה של הקשוחים שלא מזיז להם
מצאתי עבודה בוילג'. פיטרו אותי... מצאתי עבודה כברמן על הים שעתיים אחרי.
החיים קצת קשים לי בימים אלה.
מרגיש טוב ועם זאת רע.
הכל מעורבב לי.
מלא בתסכול מבפנים, רוצה לצעוק אבל מה הטעם אם כל האוזניים בעולם העשיה אטומות.
ולא בגלל שרע לי בחיי הפרטיים. בגלל כל הטמטום מסביב.
בגלל חארות שאומרים שהאחים שלי היו בחיים למשך שנתיים ו4 ימים שהם לא.
שראש הממשלה שלנו מעדיף תדמית פוליטית במחיר שחרור רוצח שמצדיע על עמוד השער של העיתון כמו שהיטלר עשה.
עד כדי כך כולם עיוורים? עד כדי כך כולם סתומים?
מתי הכל נגמר? מי כן שומע?
אני מתחיל לחשוש שגם שם למעלה... המצב לא שונה.
אל תצפי ממני מחברת יקרה שאכתוב באופן קבוע... היום יש לי גג מעל הראש מחר מי יודע.
| |
| כינוי:
בן: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
