המלחמה על השפיות.

יאללה יאללה אשה, תחזרי למסלול, בכל מובן.

אם יש משהו שאני אוהבת בעצמי (טוב אני אוהבת הכל, אני נרקיסיסטית ברמות קשות לכו תבינו איך זה משתלב עם הפרעות אכילה, אניוואי) הרי זו היכולת שלי להיות בדאון מוחלט ולאחר דקה לדרוך עליו ולהרעיף על עצמי אופטימיות שאין כמותה. זו כנראה הסיבה שאני זוכרת תאריכים ושעות, ההתחלה יכולה להיות בכל רגע וגם הפעם אני נזכרת שיש לי את הבלוג שבו אני אמורה להיות שפויה וקל לי הרבה יותר להשאר כזו כשהוא כאן. טוב לא באמת כי הבלוג כאן אלא כי יש אותכם האנשים האופטימיים ותומכים מאחורי המסך שיודעים לזרוק כמה מילים חיוביות ואמונה שלא מסתכמת ב"אבל היילי את אינציקלופדיה מהלכת בכל הקשור לתזונה לכן ברור שתרזי", האמת, המשקל שלי לא היה מטריד אותי ברמה כזו אם לא הייתי יודעת כמה אני שוקלת ולכן אני מסרבת להשקל כרגע, מה שמטריד אותי זוהי חברתי "בי", היא שם תמיד ומתפצלת לשתיים. כשזה קשור ללקבור אותה לנצח נצחים, אני ישר קופצת ומוכנה להלחם אבל אתם יודעים, שנים של מלחמה ואני סופגת את התבוסה הזו כל פעם מחדש.

אז נתחיל. אני היילי והגובה לא באמת משנה, גם לא כמה אני שוקלת, יש עובדה אחת ברורה והיא: אני נרקבת.

אין לי כוח ורצון לפרט, לא כרגע בכל מקרה. לכו לויקיפדיה ותבדקו את תופעות הלוואי כמו אין מחזור, אין שיער, אין אוכל, קשה קשה. מה זה אין מחזור? אני מרגישה שוב כמו ילדה בת שלושעשרה שמצפה למחזור הראשון שלה כשכל החברות כבר קיבלו. ואני לא. זה אפילו לא מצחיק, אני מזייפת מחזור, כמה פתטי.

אז מי מבטיח שהקריז הבא שלי לא יהיה בעוד שעה או יום או בפעם הבאה שהאידיוט מהבית קפה יטרח לספר לי שבקפה שהזמנתי יש הרבה קלוריות ואני אשתיק אותו עם זה שזה לא עקרוני כי מחר אני בצום? אני קריזיונרית כי השד הזה חי בתוכי וקל להעיר אותו, קל מדי וזה מפחיד אותי, בעיקר ההשלמה שלי עם המצב הזה, שכזו אני.

ובכל זאת, גם אם אני אחווה יום אחד של ניצחון על פני השד, הרי שזכיתי בעשרים וארבע שעות של חיים ובחיי שאיני זוכרת מתי זכיתי בפעם האחרונה. מטריף אותי שהמלחמה הזו בראש אבל הידיעה גם מקלה לפעמים כי את הראש אפשר לתקן, לעומת זאת את הגוף לא.

אז מה יהיה?

יומן אכילה, מפורט. המטרה שלי היא בראש ובראשונה לאכול נורמאלי, נכון, לחזור לשגרת הבריאות, אני יודעת שבעוד חודש וקצת זה יהיה הרבה יותר קל כשאני גם אתחיל להתאמן ויהיה לי חופש של כמה חודשים לפני הלימודים ובכל זאת, אני מתחילה מעכשיו. אני אשקל כשאני ארגיש לנכון, בינתיים נכניס קצת סדר.

יקירתי חזרה גם כן חצי שעה אחריי ואין מישהו שמעורר יותר השראה ממנה. אז אני מאחלת לה בהצלחה.